יוסף אליאל ז"ל

בן פניה ואברהם
נולד בכפר תבור
בכ"ח בשבט תשכ"א , 14/2/1961
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס באוגוסט 1979
נפל בקרב
בט"ז בסיון תשמ"ב , 6/6/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: בופור
באזור לבנון
מקום קבורה: כפר תבור
הותיר: הורים ושתי אחיות
דרגה: סמ"ר

 

קורות חיים:

דור רביעי של חקלאים בכפר תבור. נולד ביום כ"ח בשבט תשכ"א (14.2.1961) אח לאסתר ולמרים. שמחת האב והמשפחה כולה לא ידעה גבול, שכן יוסי נועד להמשיך את דרך אבותיו, עובדי האדמה. מסיבת ברית המילה המפוארת, לפי מושגי אותם ימים, זכורה עדיין בכפר תבור. יוסי למד בבית-ספר יסודי בכפר תבור, והחל מחטיבת הביניים למד בבית-ספר בעפולה. בעפולה אף סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון
על-שם בן גוריון, במגמה חברתית. מורתו בכיתה א' ציינה כי יוסי היה עדין נפש, שקט ונחבא אל הכלים.

גם בבגרותו לא הרבה יוסי לדבר. החיוך היה לו לעתים תחליף לדיבור. אולם הוא היה חברותי מאוד ותמיד מוקף בחברים שאהבו את קרבתו. היתה ביוסי תחושה עמוקה של כבוד לזולת, והוא ידע למצוא בכל אדם את הצד החיובי. יוסי לא היה יכול לשאת פגיעה בזולת. הוא ידע לעזור לאדם במצוקה ולהקרין חום על סביבתו בהיותו ילד וגם כמפקד. בבית-הספר היסודי היה פעיל בספורט ובתחום החברתי. הוא קרא הרבה ספרים, שבועונים, עיתונים והיה סקרן ללא גבול. ביחוד אהב יוסי לשחק כדורסל.

במשק החקלאי של הוריו, הוא היה יד ימינו של אביו. הוא חש באחריות הרובצת עליו כממשיך יחיד של עבודת האדמה. ולעיתים ויתר על תענוגות בני גילו, כמו אימון רכיבה על אופניים לצורך הכנה לתחרות. אהבת הארץ היתה טבועה בו, והוא התווכח עם חבריו על הצורך להגן עליה מכל צד. לפיכך שאף יוסי לעשות בשירות הצבאי דבר בעל משמעות למען המדינה.

יוסי התגייס לצה"ל ביולי 1979 והתנדב לשרת ביחידה קרבית. מאחר שהיה חסון ובעל כושר גופני מעולה, הוא נמצא מתאים לשרת בצוות ים, ואף היה בעל נתונים מתאימים להשתתף בקורס טיס. יוסי בחר בקומנדו. בזמן המבדקים הוא הציל חבר שעמד לטבוע, ועקב כך נפצע ונאלץ לעזוב את הקורס. ניתנה לו אפשרות לנסות שנית, ואז החליט שסיירת גולני היא המסגרת הרצויה לו. הוא האמין שיצליח בה בגלל כושרו הגופני ובגלל הסתגלותו המהירה לסביבה חדשה.

במהלך שירותו השתתף יוסי במירוץ צה"ל חרמון-אילת ובמשחה הכינרת ה-12 של צה"ל. בסיירת הוא השתתף בקורס צניחה, אך לא רצה להיות צנחן; "טוב לי על האדמה" אמר לחברו. במסגרת האימונים הוערך כבעל כושר ריצה מצוין, בעל כוח ידיים רב מאוד, חייל המקדיש עבודה רבה ללימוד החומר ועוזר מסור לחבריו. למרות שחלה, השלים את החסר ועשה את המסעות ואת הפעולות הקשות בצורה טובה. במשך הקורס הוא הוסיף והשתפר, ונמנה עם העשירייה הראשונה. חברים ניסו לשכנעו ללכת לקורס קצינים אך יוסי סרב. הטרידה אותו שנת השירות הנוספת הכרוכה בקורס זה שהרי תוכניתו היתה לשוב הביתה למשק לעזור לאבא הכורע תחת עומס העבודה. ואכן, שכנים מספרים כי גם בבואו לחופשה של מחצית יום, היה יושב על הטרקטור. הוא "נולד בתלם", לדבריהם.

סמ"ר יוסי נפל ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (6.6.1982) ביום שהיה אמור לשוב לביתו לאחר שירות של שלוש שנים. הוא נפל בלבנון בקרב על הבופור, והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בכפר תבור. הוא השאיר הורים ושתי אחיות נשואות, אף הן בכפר תבור.

ביום השלושים למותו, סיפרו אנשי הצוות על יוסי: "יוסי היה חברותי, אוהב לעזור לזולת, חייל למופת, בעל כושר מעולה, כך היה ביחס לצוות ביחידה, וכך ביחס לחיילים שגידל כסמל בצוות טירונים. הוא היה סמל צוות למופת, וכמוהו לא יראו בסיירת עוד זמן רב".

הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים על אישיותו. מדברי כולם עולה דמותו של יוסי כחבר טוב, כמי שאהב אותם וכמי שהיה אהוב מאוד עליהם, וקשור בהם קשר עמוק. בולטת גם מסירותו להוריו ואהבתו לאדמה ולנוף של כפר מולדתו.

בוגרי בית-ספר תיכון עברי "לאון פינלו" בלימה שבפרו, הודיעו להוריו על החלטתם לקרוא למחזורם בשם "מחזור יוסי אליאל". וכך הם כותבים: "בדרך זו אנו רוצים להזדהות עם האידיאלים, שלמענם נתן יוסי את חייו ואשר מסמלים עבורנו את הדרמה של הנוער הישראלי, נוער נפלא ורודף שלום, הלוחם כה קשה להשגת השלום. באמצעות יוסי אנו נותנים כבוד למאות החיילים אשר מוקדם מדי טרפו נפשם במלחמה זו. אנו מתנצלים על שעוררנו אצלכם רגשות צער וזיכרון. תתנחמו בנו, צעירים יהודים, הרואים ביוסי מקור השראה וגאווה".

 

מסלול ניווט לזכרו – נחל צין.

 

מאמר לזכרו – ידידה

אנחנו שנינו מאותו הכפר

קשה לי לכתוב על יוסי שאיננו עוד עמנו.

על יוסי שתמיד ידע לחייך, ולהתעניין בשלומך,

על יוסי שהיה בן כיתה ויותר מכל בן-בית.

על יוסי מאותו כפר, מאותו שנתון ילדות, ומאותן חוויות ילדות

שאותן לעד נזכור.

על יוסי החייל שהיה תמיד ראשון, מבית-הספר ועד יומו האחרון,

ויחד עם כל חבריו יצא לכבוש את מבצר הבופור שממנו לא זכה לחזור.

ואנו בסך הכל בני 21 שנים, מלווים אותך, יוסי, בצער ובכאב עמוק בדרכך האחרונה,

ונשארנו עם אלבום תמונות,

והרבה-הרבה זכרונות שאותם לעד נזכור.

 

מאמר לזכרו – אמא

יוסי בני היקר!

קשה לאמא לכתוב על בן שלא ישוב. קשה יותר לחשוב שאתה אינך לתמיד, והכל כה עצוב וכה מיותם. כל היום דמותך מרחפת לנגד עיני.

היית ביחידה מובחרת בצה"ל. שלוש שנים דאגתי וטיפלתי במסירות ובאהבה בך ובחבריך. תמיד חיכיתי שאתה והם תהיו באזור, ואז נהנה מכך שתהיו אורחי. ומה לא הכנתי אז יוסי בשמחה ובאהבה?!

סיימת כמעט שלוש שנים שבהן חיינו תמיד במתח וחרדה. לאחר כל פעולה חיכינו לצלצול הטלפון שלך וכשהיית מצלצל ואומר: "אמא! הכל בסדר", הבנתי ושמחתי. הספקת אף לומר לי : " אמא, תראי 3 שנים עברו מהר". והנה, במקום לחזור הביתה, למקום שחיכו לך כל-כך, באו ובישרו לנו את הבשורה האיומה: "בנכם נפל". תמונה זו לא משה מעיני, והרי זה קרה ביום שהיית צריך לבוא הביתה לתמיד.

תמיד נדמה לי, כי אני שומעת את צעדיך בחדר המדרגות, וכי בכל מקום שאני הולכת אתה אחרי.

נשארה לי ממך הגאווה שנפלת במבצע כיבוש הבופור שנחשב לסמל.

באהבה רבה

 

 

מאמר לזכרו – חבר

חצי שנה מאז שיוסי וחבריו נפלו.

נפילתו של יוסי השאירה בנו, בחבריו, חלל שאף נחמה בעולם, שתהיה אשר תהיה, לא תצליח למלא ולהרגיע.

את אישיותו ואופיו המיוחד לא נשכח לעולם. אופי של גבר גאה, אופי של גבר ממש, שכיוון לעצמו בפיקחות שאין כמותה כל צעד וצעד בחייו.

איבדנו חבר אמיתי, חבר מיוחד במינו, שרבות-רבות צריך לחפש עד שמוצאים , אם מוצאים.

להכיר את יוסי מקרוב היה די קשה ולא כולם זכו לזה, אך כולם אהבוהו, כולם חיבבוהו, בשל נעימותו ופיקחות חייו שמשכה אליו.

לכולנו יוסי חסר, טיול קטן, מסיבה, מפגש, נזכור את יוסי ונראה שזה לא זה, שלא הולך כמו שצריך ללכת.

חסרונו מדכא, ומכאיב כאב קשה שאין מילים לו.

 

הצוות ביום השלושים

יוסי

שלושים יום עברו מאז נפלת באחד הקרבות הקשים והמוצלחים של צה"ל, ושל סיירת גולני – בקרב על הבופור. 30 יום של צער וכאב, על מיטב בניה של האומה במערכה על שלום הגליל. קשה לנו לתאר שיותר לא תהיה איתנו. יוסי, דמותך מלווה אותנו לכל אורך הדרך. חברותי, אוהב לעזור לזולת, חייל למופת, בעל כושר מעולה. כזה היית לחבריך בצוות וביחידה וכזה היית לחיילים שגידלת בתור סמל בצוות טירונים. היית סמל צוות למופת שהרבה זמן לא יראו בסיירת.
סיירת גולני איבדה אחד מטובי לוחמיה ואנשיה, והכאב גדול, הרבה יסופר וידובר על הקרב בבופור. דורות של לוחמים ובנים ילמדו את הקרב הזה, אך לגבינו מה שנשאר זה אתה יוסי ושאר החברים מהיחידה שנפלו אתך בקרב הזה.

להורים משפט אחד:
אשרכם, שזכיתם בבן כמו יוסי, שהיה סמל למיטב הנוער בארצנו ודוגמה ללוחם מעולה בסיירת גולני.
ירבו בנים כמותו.

 

מכתב לזכרו – בי"ס "לאון פינלו"

להורי יוסי אליאל ז"ל שלום,

אנו בוגרי בית-הספר העברי "לאון פינלו" בלימה (פרו), פונים אליכם בהתרגשות רבה, על-מנת למסור לכם על החלטתנו זו, ולשתף אתכם בה.
מנהג הוא בבית-ספרנו, שמחזור המסיים את לימודיו התיכוניים, בוחר שם מחזור המזהה והמאפיין אותו. אנו החלטנו להקרא על שמו של בנכם – "יוסי אליאל".

בדרך זו רוצים אנו להזדהות עם האידיאלים אשר למענם נתן יוסי את חייו ואשר מסמלים עבורנו הדרמה של הנוער הישראלי, נוער נפלא, רודף שלום ואשר לוחם כה קשה להשגתו. דרכו נותנים אנו כבוד למאות החיילים אשר מוקדם מידי חרפו נפשם במלחמה זו.
אנו מתנצלים על שעוררנו אצלכם רגשי צער וזיכרון. תתנחמו בנו, צעירים יהודים, הרואים ביוסי מקור השראה וגאווה.

ברכותינו הלבביות

מחזור "יוסי אליאל"