ראובן רובקה אליעז ז"ל

בן גולדה ומשה
נולד ברומניה
בז' בטבת תש"א , 6/1/1941
התגורר בכפר ויתקין
שרת בחטיבת גולני
יחידה: מפח"ט
תפקיד: סמח"ט
התגייס בפברואר 1959
נפל בקרב
בי"ח בתשרי תשל"ד , 13/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: רמת הגולן
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: כפר ויתקין
הותיר: אשה – שרה, בן – עומר ובת – טל, שני אחים ואחות
דרגה: סא"ל

בעל עיטור המופת

קורות חיים:

נולד ביום ז' בטבת תש"א (6.1.1941) ברומן שברומניה. בשנת 1951 עלה ארצה עם משפחתו. כאן למד בבית-הספר היסודי "ביאליק" בתל-אביב ואחרי-כן עבר לקיבוץ מעין-צבי וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון החקלאי "שפיה". הוא שימש גם כמדריך חברתי ועסק בארגונו ובקליטתו של נוער חדש במסגרת הקיבוץ. במשק עבד בענף הדיג, ובהיותו חובב אמנות הרבה לגלף בעץ ולצייר. הוא טרח בהקמת חוג לאמנות במשק וארגן תערוכות ואירועים אמנותיים.

ראובן גוייס לצה"ל במחצית פברואר 1959 והוצב לחטיבת חיל הרגלים בגולני. לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים וקורס קצינים. הוא סיים בהצטיינות את קורס הקצינים והוצב כמדריך בבית הספר למ"כים בתפקיד מפקד מחלקה. בחוות דעת עליו כתב מפקדו: "ראובן קצין חרוץ ומסור לעבודתו נוח וחברותי, דואג לשיפור הישגים, מקובל על פקודיו והגון ביחסו אליהם". בשנת 1962 הוענקה לרובקה דרגת סגן והוא התמנה לסגן מפקד פלוגה בגולני. לאחר כשלוש שנים המליץ מפקדו להעלותו בדרגה ובהמלצתו כתב: "קצין שקט ואהוד, מבצע כל משימה המוטלת עליו בכל תחום, בצורה הטובה ביותר, בעל כישרונות בולטים בשטח הפיקודי וההדרכתי, בעל תפיסה מעולה". בשנת 1965 הועלה רובקה לדרגת סרן וחזר לבית ספר למ"כים, הפעם כסגן מפקד בית הספר. בתקופות אלה עבר מספר קורסים חיליים (קורס צניחה, קורס מפקד פלוגות בחיל רגלים וקורס מנהיגות ויחסי אנוש). כמו כן, זוכרים אותו חניכיו ומפקדיו כמדריך מעולה ורב פעלים בבית הספר לקצינים של צה"ל.

ב- 1966 הועבר לתפקיד מפקד סיירת גולני. בתקופה זו כתב עליו מפקדו "סרן אליעז הוא קצין בעל עתיד שכדאי לטפחו ביסודיות ולהשקיע בו כל מאמץ כדי שיתפתח כהלכה". כשפרצה מלחמת ששת הימים היה רובקה מוצב עם יחידתו ברמת הגולן. במהלך המלחמה נקלעה יחידתו לאזור תל פאחר למרות שיחידתו לא היתה מיועדת לקחת חלק בקרב ההבקעה, למד את המצב בשטח, ארגן מספר זחל"מים שנעזבו וביקש ממפקד היחידה להטיל עליו משימה בקרב. הוא פרץ ליעד בראש אנשיו ובמהלך הקרב נפצע בעת שפרץ לתעלות הקשר ונאבק בחיל הסורי. על חלקו בקרב זה הוענק לסרן ראובן עיטור המופת וציון לשבח ע"י מפקד החטיבה.

לאחר מלחמת ששת הימים הועלה לדרגת רב-סרן והמשיך בתפקידו כמ"פ הסיירת עד סוף שנת 1967, אז יצא רובקה עם משפחתו במשלחת צה"ל לסינגפור. לאחר שעשה כשנתיים בחו"ל חזר ארצה והתקבל לבית ספר לפיקוד ולמטה. לאחר שסיים את לימודיו בפו"מ בהצטיינות, הוצב לתפקיד סגן מפקד גדוד בחטיבת גולני. לקראת העלתו בדרגה כתב עליו מפקדו בטופס ההמלצה: "ראובן מצליח למצוא את האיזון הנכון בטיפול במבצעים ובבעיות הפרט והתחזוקה. הוא קצין מלא יוזמה ומרץ, בעל רעיונות חדשים ויעילים, משיג רמת הישגים גבוהה עם יחידתו, תוך שמירה על רוח טובה עם פקודיו".

בתחילת 1971 הועלה לדרגת סא"ל. תוך 10 שנות שרות בצה"ל הגיע ראובן מדרגת סגן משנה לדרגת סגן-אלוף ומג"ד ב"גולני". בתקופה זו הצליח גם לתת ביטוי מוחשי לאהבתו את עבודת האדמה. הוא רכש משק בבית-ינאי, כדי לעסוק בחקלאות, אך עשה זאת בלי לפגוע בתפקידו בצה"ל ובחיי המשפחה שלו. בשלהי שנת 1971 נתמנה ראובן לתפקיד סגן מפקד חטיבת גולני. במלחמת יום הכיפורים לחם רובקה ברמת הגולן והשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, ביום י"ח בתשרי תשל"ד ה- 13/10/1973, נספה ראובן בהתפוצצות מוקש. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר ויתקין. השאיר אחריו אשה, שני ילדים, הורים, אחות ושני אחים.

 


מתוך ספר גולני

 

מלחמת יום הכיפורים

במהלך הלימודים באוניברסיטת חיפה שמרתי על קשר עם רובק'ה הסמח"ט. הוא אף הזעיק אותי לקחת חלק בפשיטה משוריינת, שהיתה מתוכננת להתבצע בפתחלנד בקיץ 1973, אך בוטלה מסיבה כלשהי, ואני חזרתי ללימודים. בתחילת חודש אוקטובר 1973, בנוסעי לאוניברסיטה, שמתי לב לשיירות צבאיות לא-שגרתיות, שנעו צפונה לעבר רמת הגולן. כעיתונים נרמז על מתיחות לא-מוסברת באוויר. החטיבה התכוננה באותם הימים במרץ רב לעצרת חטיבתית חגיגית לציון 25 שנים להקמת החטיבה. העצרת תוכננה להתקיים בפארק הירקון ב-8 באוקטובר במסגרת אירועי 25 שנים למדינת ישראל. על הכנת העצרת שקד רובק'ה, שראה בה פרויקט סיום לשירותו הצבאי. הוא תיכנן לפרוש מהצבא ואף החל להקים משק חי במושב בית ינאי שליד כפר ויתקין.
בערב יום הכיפורים, 5 באוקטובר, הוכרזה כוננות בפיקוד הצפון, והיחידות שיצאו לחופשת שבת הוזעקו חזרה לבסיסיהן. מבלי לדעת דבר נסעתי ביום חמישי למפקדת החטיבה במחנה ליד עכו, ושמעתי על הכוננות שהוכרזה. טילפנתי לביתו של רובק'ה וביקשתי להבטיח לי מקום בזחל הסמח"ט במקרה שתפרוץ מלחמה. ורובק'ה בשלו: "מוישה, עזוב שטויות, סע הביתה, לא תהיה מלחמה. להתראות בעצרת." ביום שישי בערב צילצל הטלפון בביתי: סמל מבצעים מאג"ם החטיבה היה על הקו. "כדאי שתבוא עם הציוד. העניינים מתחממים. "נפרדתי לשלום ממשפחתי, והעמסתי על מכונית הפורד הישנה שלי שק חפצים ובו ציוד לחימה. היו ברשותי חגור נשק, קסדה וכל מיני ציודים אישיים נוספים הדרושים לחייל בשדה הקרב. מפקדת החטיבה היתה שקטה ולא היתה כל פעילות. במשך כל הערב ישבנו במשרדו של מפקד המחנה סרן יום-טוב, והעברנו את הזמן בסיפורי חוויות. לקראת חצות, משלא אירע דבר, החלטתי לחזור הביתה.