אברהם רימון ז"ל

בן ז'ניה וזאב
נולד ביגור
בכ"ז בשבט תש"ו , 29/1/1946
התגורר ביגור
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בנובמבר 1965
נפל בקרב
בא' בסיון תשכ"ז , 9/6/1967
במלחמת ששת הימים
מקום נפילה: תל פאחר
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: קיבוץ יגור
דרגה: סמל

בעל עיטור המופת

 

קורות חיים:
בן זאב וז'ניה, חברי משק יגור. נולד ביום כ"ז בשבט תש"ו (29.1.1946) במשק, את י"ב שנות לימודיו, היסודיים והתיכוניים, גמר בבית-הספר של המשק. שקט היה ומסוגר בפינתו בכיתה, ובכל זאת, כאשר הוצע שמו לבחירת ועדות לשם פעילות חברתית, נתקבלה ההצעה מיד, אף כי הוא לא אהב לעמוד במרכזה של פעילות כזאת מפני צניעותו הרבה. אברהם דחה את יציאתו לקורס מדריכים אשר אליו נבחר מתוך נימוקיו שהוא אינו מתאים, אבל לעומת זאת קיבל ברצון את היבחרו לקורס של ידיעת-הארץ, כי לטייל אהב מאד בנופיה ובשביליה של הארץ, היו כמה טיולים "פרטיזניים" שהוא עשה עם שניים שלושה מחבריו-לכיתה למדבר יהודה, לירושלים ולכרמל או לגליל, אשר הכיר ככף-ידו, כתום י"ב שנות לימודיו ביגור יצא עם חבריו לשנת-שירות במשק יד-חנה (סנש) וגם שם הועמד אברהם במרכזם של העניינים. תפקידו בעבודה היה רבגוני; ידו עסקה בכל – למן תיקון ברז או צינור ועד ייעוץ בבחירת מקצוע בענף מסויים. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר היה אברהם תלמיד בעל שיעור-קומה בכל המקצועות כגון במתימטיקה, והיה מוכן לעזור לחבריו שהיו מתקשים בהבנת פרובלימות והסברו היה בדרך ההגיון הישר בו ידע לפשט את הבעיה שלא כדרך שלימד המורה. כמעט שלא היה דבר שאברהם לא ידע להשיב עליו לכשנשאל – החל במוסיקה, המשך במדע ובפילוסופיה וכלה בספורט, הוא היה מצוי בכל שטחי-החיים ואף התעניין בכל דבר, זאת – ועוד: אוהב-שלום היה, ובכל ריב או סתם ויכוח בין חבר'ה בכיתה תמיד ידע אברהם להביא לידי שלום לשביעת רצונם של שני הצדדים אברהם נחשב היה ל"אבא רוחני" של כל אחד מחבריו. היה מקשיב לכל אחד בסבלנות וטוב-לבו נשקף מעיניו, בנובמבר 1965 גויס לצה"ל אך אברהם לא אהב את האווירה הצבאית, את המדים, את הקשיחות. כי ראה חוסר-לבביות בכך, במבדקי- קצונה נכשל אברהם והוגד עליו כי הוא לא רצה ללכת לקורס-קצינים. כדי להצליח יש להתבלט בהתנהגות באופן חיצוני בשעת השיחה המתנהלת בין הבוחנים והנבחנים – אך זה היה היפוכו של אברהם. לחבר'ה הסביר שמן הקורס אין בטחון שיחזור ליחידה והחושב על קריירה צבאית יבחר בקצונה אך לא המחבב את יחידתו. אבל עוד הוא בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים ובקרב שנערך בתל-אל-פאחר ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נלחם באומץ-לב ובקור-רוח ונפל מצרור-כדורים כשהוא מדלג מעלה לתעלה בראש-יחידתו. לחייליו שניגשו לחלץ אותו אמר שלא יטפלו בו אלא ימשיכו בהתקדמותם לעבר האויב, הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ יגור. על דביקות במטרה והקרבת נפש צוין אברהם לשבח על-ידי אלוף פיקוד הצפון. קיבוץ יגור הקדיש את יומנו שהוציא ב"שלושים" לנפול אברהם ולנפלם של עוד שלושה מחבריו, בהוצאת הקיבוץ הופיע גם קובץ "לזכרם" של ארבעה מבניו, ואברהם ביניהם, הקיבוץ הוציא גם ספר הנושא את שמו. ב"ספר הגבורה", שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן תוארה גבורתו של אברהם בקרבו האחרון. כן הונצח שמו בספרים "מחרמון עד סואץ" של דויד דיין, "ההיסטוריה של מלחמת ששח הימים" של אריה חשביה, ובספר "לא על החרב לבדה" שבעריכת רות בונדי, אהוד זמורה ורפאל בשן, ובהוצאת לוין-אפשטיין בחוברת-הזכרון "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. גם ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט-עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.

 

מסלול ניווט לזכרו – עצמון.