איל ישי ז"ל

בן רחל ומאיר
נולד במשמר אילון
בה' בחשוון תשכ"ג , 2/10/1962
התגורר במשמר איילון
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בינואר 1981
נפל בקרב
בי"ט בסיון תשמ"ב , 10/6/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: עין זחלתא
באזור לבנון
מקום קבורה: ירושלים – הר הרצל
אזור: א, חלקה: 21, שורה: 05, קבר: 02.
דרגה: טוראי

 

קורות חיים:
נולד ביום ה' בחשוון תשכ"ג (2.10.1962) במשמר אילון שבעמק אילון. איל למד בבית הספר היסודי האזורי במושבו, ומגיל צעיר הצטיין בלימודיו ובלט בפעילותו החברתית. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" ואף הדריך בה. איל התרועע עם ילדים חלשים שנזקקו לעזרתו ולהדרכתו. הוא אהב מוסיקה, וניגן בחצוצרה בתזמורת המועצה המקומית. איל הרבה לעזור במשק הבית, בעבודה בגינה או בתיקון מכשיר שהתקלקל. את בית-הספר היסודי הוא סיים בתעודה מיוחדת, המציינת אותו לשבח "על לימודיו והליכותיו במשך שנות הלימודים בחטיבת-הביניים". אופיו ותכונותיו המיוחדות התגבשו בפנימיית "בויאר" בירושלים, שבה למד איל בבית-הספר התיכון. הוא התגלה כנער היודע להיאבק למען דברים שהאמין בהם. היו בו תכונות של מנהיג. הוא אהב שירה, והיה בעל חוש הומור מקרב לבבות. איל היה ענו והצניע לכת, ובמכלול תכונותיו כבש לבבות. גם בתקופת לימודיו בפנימייה בירושלים היה איל קשור באהבה לביתו ולמשפחתו. את בית-הספר התיכון הוא סיים בהצטיינות. רכז הפנימיה כתב עליו להוריו; "איל נמנה עם קבוצת החלוץ, שנטלה על עצמה את המשימות הקשות ביותר. כדרכו, הוא עשה את המוטל עליו מתוך נכונות והקרבה, שאינן יודעות גבול. על שכמותו נחנך ונתחנך". בינואר 1981 התגייס איל לצה"ל. כנער בריא ומצטיין בכישוריו הוא ביקש לשרת בסיירת גולני, אבל במחזור גיוסו לא הוצבו טירונים בסיירת זו. איל היה מאוכזב, אבל הצטרף למסלול הטירונות של חטיבת גולני. הוא עבר את המסלול בהצטיינות, והפתיע את הוריו כאשר בטקס סיום הטירונות הוכרז כחניך מצטיין. איל לא הסתפק בכך. אחרי שסיים את שלב הטירונות הוחל בגיוס מחזור חדש לחטיבת גולני, הפעם גם לסיירת. לפי בקשתו, עבר איל לסיירת והתחיל מחדש במסלול הטירונות, הפעם באימונים קשים ביותר. הוא עמד בקשיים, לא התלונן, ומרוצה היה כאשר הוצב כלוחם בסיירת. הוא שירת באיזור הצפון, בחבל ארץ שהיה אהוב עליו ביותר. תקוותו הייתה, כי אחרי שישוחרר מן השירות הסדיר ילך להתיישב בגליל. כשהחלה מלחמת שלום הגליל עלה איל עם יחידתו ללבנון. יחידה זו כבשה את מבצר הבופור, והמשיכה להתקדם בגיזרה המזרחית לכיוון נבטיה. ליד עין זחלתה נתקלה היחידה במארב סורי. איל נפגע ונהרג. בן 20 שנים הוא היה במותו, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982). איל הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי על הר הרצל בירושלים. הוא השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו.

 

מסלול ניווט לזכרו – ירושלים-קדרון

 

תיאור הקרב

יום חמישי בבקר. לראשונה חוברים עם הדרגים מקבלים קצין בשם אוהד. אוכלים אוכל טוב, מחליפים ציודים, וכותבים גלויות לבית.
ממשיכים לנוע לכיוון "עין זחלתא" המשימה פתיחת ציר. לאחר מספר קילומטרים החלו להופיע מסוקי תקיפה סוריים. התרגולת כשישנה התראה, יורדים מהנגמ"שים ומתפזרים על המדרון ל"קדם את פני המסוקים". המסוקים מבצעים מספר תקיפות בהן הם מצליחים להשמיד כמה מהנגמ"שים שלנו. הכח ממשיך לנוע לביצוע המשימה באיטיות. בצהריים מגיעים לקטע דרך בו מזהים כח סורי, ומתחילים לטווח את הטנקים להשמיד את המטרות. בעוד הטנקים מטווחים הופיעו שוב מסוקי תקיפה, הכח יורד מהנגמ"שים ומתפזר. ההוראה היתה לרדת בלי פק"לים. התקיפה נמשכת והקצין זקוק למכשיר הקשר. איל שלום וחגי הלכו לנגמ"ש להביאו. כשהתקרבו לנגמ"ש, הוא חטף פגיעה ישירה של טיל והחל להתפוצץ. בינתיים כנראה שהכח המפוזר על הגבעה התגלה, וכל הגבעה החלה מטווחת בפגזים ובקליעים. במכת אש זאת שלוותה בהתפוצצות הנגמ"ש נהרגו איל, שלום וארז. אוהד נפצע. הנגמ"ש חסם את הציר ולכן כל הכח שלפניו נע קדימה לתפיסת מחסות והמשך הקרב, והכח אחריו נע לאחור. תוך כדי כך החלו לפנות את הנפגעים תחת אש לאחור, לנגמ"ש פינוי, ומשם במסוק שנחת כעבור שעתיים.

איל נהרג מיד.

 

מאמר לזכרו – נעה

איל
זוג עיניים חמות, תחת רעמת שיער מתולתל – זה איל.
… הרבה לב חיים… הרבה ירק וצמחיה… הרבה ארץ ישראל… הרבה… איל הוא אותו מושבניק צבר, שרק תנתן לו האפשרות,ומיד יקים מדורה קטנטונת מכל הבא ליד… כשמחרוזת שירי ארץ תשמע בחלל האויר… איל הוא אחד שמסוגל להקדיש שעות מזמנו, הרבה מדמיונו ומחשבתו וכל זה "רק" בשביל סדור פינת נוי פורחת – לא משנה היכן ועבור מי…
איל הוא אותו בחור שגם אם הינך קשה הבחנה – לא תוכל שלא לשים ליבך להיותו אדם… להיותו חבר… להיותו הרבה נשמה ורגש בתוך גוף בריא… להיותו באמת משהו מיוחד…
להיותו פשוט – איל!

נעה

 

מאמר לזכרו

היה לי גיס – כמו ידיד… מלא חיים… יפה… עם חיוך משגע… עם טוב לב שכמוהו אין!!!
היה לילדים שלי דוד – כזה שאוהב אותם… כזה שמניף אותם גבוה לשמים…
והיה לבעל שלי אח – אח קטן, אח שדואג, אח שאכפת לו…
עכשיו נשארו לנו רק זכרונות.
המון דמעות… המון עצב, המון געגועים וערוגת קקטוסים – שרק הוא יכול היה לעצב ולגדל, ונשארה גם אבן דוממת של שיש במרומי הר הרצל…

שלומית

 

מאמר לזכרו – שלומית

כהרגלה שוקעת השמש
החיים נמשכים
בלעדיך.
ואנחנו
משתיקים, צוחקים, מסרבים
להאמין.
היו ימים רבים בהם לא נפגשנו
די היה בידיעה שכשנרצה
נפגש.
ועכשיו
רק חוסר אונים
רק זכרון

שלומית