אליאב אליק גפן ז"ל

בן תמר ובנימין
נולד בכברי
בכ"ו בחשוון תשט"ז , 11/11/1955
התגורר בכברי
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בנובמבר 1974
נפל בקרב
בי"ג באלול תשל"ה , 20/8/1975
מקום נפילה: חניתה
באזור הגליל
מקום קבורה: קיבוץ כברי
דרגה: טוראי

 

קורות חיים:
נולד ביום כ"ו בחשון תשט"ז (11.11.1955) בקיבוץ כברי שבגליל המערבי. בקיבוץ זה, שהוקם רק שש שנים לפני הולדתו, עשה אליק את כל שנות-חייו ורכש בו את השכלתו היסודית והתיכונית. כאן גם נתגבשה אישיותו המיוחדת במינה, שהרשימה את כל מי שנזדמן להיות במחיצתו – צעירים ומבוגרים כאחד.
מעידה מורתו של אליק על השנינות שנסתמנה באופיו: "ילד וגבר. תלמיד מצטיין ואחראי – ופרא-איש. עסוק בכתיבת מכתבי-אהבה בכל השיעורים – וכובש-לב-מורה בהתעניינות ובהתייחסות אל כל הנעשה אותה שעה בכיתה… נושא על כפיים את אמא ואת חוה'לה אחותו – באהבה, בכל פרטי תשומת-הלב, באחריות משפחתית שאין דומה לה – ומסתבך במעשי-משובה חסרי-אחריות בלתי-צפויים ביותר. מעורב כל-כולו בחברה, משמש משענת לכל אחד מבני כיתתו – ושומר לעצמו מרחק סמוי, פינה שהיא שלו בלבד. כל-כולו סערה – והנה שקט, שקול, רוגע. מנהיג – ונער מהשורה. צחקן ומצחיקן עד דמעות – ומנהל שיחות רציניות ונוקבות… כל הניגודים בכפיפה אחת, בשלמות מפתיעה – אליאב".
וידידה מבוגרת – אמא של חברתו – מתפעלת מ"התכונות השונות הגודשות אותו: החוש האסתטי הנקי והמדויק, האינטליגנציה החדה. הרוך הנפלא. כושר המנהיגות השקט והבוטח והרצון החזק ללמוד ולדעת וללכת בכל שביל עד הסוף – לראות לאן הוא מוביל לנסות כל דבר, לטעום, לא לחיות במסגרת מצומצמת ושלוה אחת, לחבוק את כל העולם ולא להירתע מכישלונות קטנים או גדולים".
אליק שימש כמרכז חטיבת בני שכבת-הנעורים במשקו. נטל חלק בכל פעילות – פיסית ורוחנית כאחת. היתה לו תחושה מיוחדת לטבע ולנוף. כעבודת-גמר בבית-הספר התיכון בחר בנושא: 'ניסיונות בהאבקת פרחים ובהבכרת פירות והשבחתם – באנונה'. תמצית של עבודה זו הודפסה לאחר מותו ב'השדה', והמימצאים מיושמים הלכה למעשה בידי המגדלים. את תעודת-הבגרות רכש בבחינות אקסטרניות.
תחביביו של אליק היו טיולים, בהם ניצל את בקיאותו הרבה בידיעת הארץ, וכן צלילה תת-ימית וגם מוסיקה – פופ וקלאסית כאחת. לפני התגייסותו לצה"ל החליט אליק להקדיש שנה אחת לתנועה – להדרכת 'מחנות עולים' בבאר-שבע. הוא התחבב על חניכיו בגישתו הספונטנית והבלתי-שגרתית.
אליק גויס לצה"ל בנובמבר 1974 והוצב לשרת בסיירת כפי שביקש. בשירות הצבאי גילה סבילות, כושר-מנהיגות ונכונות לסייע לחבריו בביצוע תרגילי האימונים המפרכים, על-אף פגיעה בברכו. לא חלפו אלא תשעה חודשים וכיתתו, שהיתה מופקדת על שמירת הגבול הצפוני, הועמדה במבחן-אש קשה. בהיודע דבר חדירת מחבלים לאזור, הוחשה הכיתה לחניתה. המחבלים התחבאו בשטח בעל צמחייה סבוכה, מזרחית לקיבוץ, ורק כמאה מטר חשופים הפרידו בינם לבין הגדר. אליק וחבריו התפרסו בשורה כדי לסרוק את השטח. מכת-האש הראשונה של המחבלים היתה מכוונת כולה אל אליק. החיילים השיבו אש והחוליה, שמנתה שלושה מחבלים, הושמדה כולה. אבל אליק לא היה עוד בין החיים – הוא נפל באותו קרב ביום י"ג באלול תשל"ה (20.8.1975). הובא למנוחת-עולמים באדמת כברי, שגדל בה והשקיף עליה מרחוק דקות ספורות לפני מותו. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
קיבוץ כברי הוציא לאור ספר-זיכרון בשם 'אליק', להנצחת זכרו.

 

סיפור הקרב

התרעה על מציאות מחבלים בשטח קיבלנו כבר בשעות הבוקר. היינו באותה עת בסיס, בלימוד לקראת ניווט שאמור היה להתבצע אותו לילה.
כשהדברים החלו להתברר כוודאיים, הוחשנו לאיזור חניתה. מאוחר יותר הגיע צוות נוסף. כוחות רבים כבר היו בשטח.
מיקום המחבלים אותר בשטח בעל צמחייה סבוכה, מזרחית לקיבוץ. בין השטח הסבוך לבין גדר הקיבוץ הפרידו כ-100 מ' חשופים. במקום זה התפרשנו בשורה, כשאנו במגמת סריקה מזרחה. ברגע שנכנסנו לסבך, נפתחה האש. מכת האש הראשונה של המחבלים היתה מכוונת כולה אל אליאב. כפי הנראה, הוא היה החיד שזוהה על ידם. אליאב נהרג במקום

קבוצת חיילים, שהיתה בסמוך, השיבה אש, ובהמשך הצטרף אליהם שאר הכוח. התברר כי המחבלים היו שלושה. שלותם נהרגו.

 

חברים מספרים

יואב: באותו יום היינו בשלב מסכם ראשון של קורס הסיור שלנו בגליל המערבי. זה היה ניווט קשה, למדנו את הציר. כשעלינו לחניתה, חשבנו שזה כמו תמיד, עוד הקפצה…
גם אחרי זה היה קשה לתפוס. שעה אחרי שזה קרה, ישבנו במועדון והמשכנו ללמוד את הציר – חבר'ה לא קלטו את זה. התחילו לקלוט את זה במשך הניווט עצמו, בלילה. הלכנו באותו איזור – כל שיח מעורר אסוציאציות, כל רחש בשיח הקפיץ את החבר'ה.

ארנון: בדרך לחניתה קיבל גפן מירשם קשר, ניהל את כל השיחות בקשר והסביר לנו מה קורה.
כשהגענו לשם לא הבנו מה מתרחש, אף אחד לא חשב שניתקל ושיקרה משהו. היתה שם איזו טרסה, עברנו אותה אחד אחד ואחרי זה כבר לא ידענו מה עם גפן.

רענן: כששכבנו בטרסה וריתקנו, כולם הסתכלו אם כולם ישנם, וגפן היה חסר, וגם עמי ושועלי. קראנו להם ושניהם ענו. היתה איזו הרגשה, שום ידיעה ברורה, התגנב משהו, וכשספרנו את האנשים ראינו שגפן איננו. וגם כשראינו שמצאו אותו, זה עוד לא נכנס לתודעה…

 

מאמר לזכרו – הסבתא

יקירי!
לא הייתי מאמינה שאתה בשקט שוכב שם.
היית שמח… כל כך עליז… מלא חיים…
בעת האחרונה, כשבאת אלי, שאלת אותי:
"סבתא- מדוע את כל כך עצובה?"
תפסת אותי כאילו הייתי בחורה צעירה והתחלת לרקוד אתי…
חשבתי לעצמי" כמה טוב שיש לי במשפחה נכד עליז, מלא חיים, שהצליח להוציא אותי מרגע של עצב.
חשבתי לפעמים, שאתה קל דעת. אולם מסתבר שזה היה חיצוני:
בפנימיותך היית רציני, בחור יוצר, כל כך יודע!
היית כל כך צעיר… אינני יכולה להתגבר על המחשבה- שאני חיה, ואתה, הצעיר,
איננו…
סבתא

 

מאמר לזכרו – ידידה

החבר'ה מן היחידה מספרים כי באותו בוקר, כשהגיעו אל השער הצפוני-מזרחי של חניתה בעודם מתארגנים להתחלת הסריקה, ניצב אליאב לפני החבר'ה ומול הואדי הנפתח אל כברי-הסביר את הנוף. קשה לי לדמותו שם בקסדה, במדים, בחגור. כשהחבר'ה מספרים על הבוקר ההוא, עודני רואה אותו בדמותו המרחפת במכנסיים קצרים, ברגלים יחפות ובתלתלים המתנפנפים ברוח.

תמר