אלכסנדר אלי יניב שקלנביץ ז"ל

בן רחל ושמחה
נולד בחולון
בי' בסיון תשי"ב , 3/6/1952
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בדצמבר 1970
נפל בקרב
בט"ז בתשרי תשל"ד , 12/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מוצב החרמון
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: חולון
חלקה: 01, שורה: 04, קבר: 12.
הותיר: הורים ואח
דרגה:סמ"ר

 

קורות חיים:
יניב אלכסנדר (אלי), בן רחל ושמחה, מניצולי השואה, נולד ביום י' בסיון תשי"ב (3.6.1952) בחולון. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם שנקר בחולון ואחרי-כן המשיך בלימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה", בתל-אביב, בפנימייה הצבאית. לאחר שלקה בברכו המשיך ללמוד בבית-הספר התיכון החדש בחולון. אחרי-כן למד במכון על-שם וינגייט בנתניה. אלכסנדר היה תלמיד חרוץ והצטיין בעיקר במקצוע המתימטיקה.
מנהל בית-ספרו מעיד עליו, שהיה "נער זקוף-קומה, אמיץ-לב, חברותי ואציל נפש, המוכן ליטול על עצמו משימות ממשימות שונות". ומורתו מעידה עליו, שהיה בו "צירוף נדיר של אופי מעולה, שכל ישר, חינניות וחיוניות". הוא היה חובב ספורט נלהב למשחקי הכדוריד והכדורסל ולאתלטיקה קלה. כמו כן היה חבר בקבוצת הנוער של "הפועל" חולון בכדוריד, ויצא עם נבחרת הסטודנטים "אס"א" לתחרויות ברומניה ובצ'כוסלובקיה. מסיוריו אלה חזר גדוש חוויות, והפגישות עם יהודי פראג הותירו בו רשמים עמוקים. על פעילותו בתחום הספורט זכה לתעודות רבות ולמגינים.
אהב לקרוא בתחומים רבים, היה לו אוסף גדול של בולים ומטבעות, ואת זמנו הפנוי הקדיש לחיבור תשבצים. אלכסנדר היה עקשן ועמד על דעותיו. תפיסתו הייתה מהירה ומחשבתו עצמאית. הוא היה זריז ופעלתן, ואף שובב, שאהב לעשות לפעמים מעשי קונדס. היה לו ביטחון עצמי רב והוא לא היסס לומר את שבלבו, אפילו היו הדברים קשים ומעיקים. חבריו אהבוהו בשל יושרו, טוב לבו ונדיבותו. הם ידעו, שאפשר לסמוך עליו תמיד ובכל עניין שיפנו אליו, וכי מעודו לא הוליך אותם שולל. אדיב היה, מנומס ומסביר פנים לכולם, נוח לבריות ובעל מצפון.
אלכסנדר התנדב לשירות בצה"ל בסוף דצמבר 1970, למרות שהיה עתודאי במכון וינגייט. הוא ביקש להתנדב לשייטת, לסיירת או לחיל האוויר, אך הוריו לא נתנו הסכמתם לכך, משום שאחיו, שירת אף הוא ביחידה לוחמת. הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין, ובלא ידיעת הוריו התנדב לסיירת של חטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר, בקורס לצוותי תול"ר, בקורס לנהגים ובקורס לנהגי זחל"ם.
הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו בסבילותו, ובמסעות המפרכים, הושיט תמיד יד לכושלים ולנחשלים. אלי לא הקפיד על גינוני משמעת וסלד משררה, אך דרש ביצוע מדויק. מפקדו מעיד עליו, ש"לא ידע פחד ונכון היה תמיד למשימות הקשות ביותר ולהקרבה". הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ובמכתבים שכתב הסתיר מהם את דבר האימונים הקשים והמפרכים ואת השתתפותו בפעולות מסוכנות.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), לאחר שבעה ימי קרבות על החרמון, בגובתא אל-חשב, בטרנג'יה ובתל-אחמר, נפל אלכסנדר בקרב. הסיירת חשה לעזרת מוצב ליד חאדר, והוא עם שניים מחבריו התנדבו לבדוק את הדרך. שני מטוסי "מיג" סוריים צלפו עליהם ואלכסנדר וחבריו נהרגו במקום מאש המטוסים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, מכתבים ותצלומים; עובדי משרד החקלאות נטעו עצים לזכר בני משפחותיהם שנפלו במלחמה, ואלכסנדר בתוכם; איגוד אנשי קרקוב בניו-יורק הקדיש מלגת לימודים לזכרו; קבוצת הנוער למשחק הכדוריד, ששיחק בה ב"הפועל" חולון, נקראת על שמו "הפועל אלכס" חולון, וביום הולדתו נערך מדי שנה בשנה טורניר כדוריד לזכרו; בית-הספר התיכון החדש בחולון הקים קיר לזכר תלמידי בית-הספר שנפלו במלחמה, ואלכסנדר בתוכם; במועדון הסיירת, במחנה ששירת שם, הוקם קיר זיכרון לזכר חללי הסיירת שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.

 

על אלכסנדר ז"ל

היה חניך בפנימיה צבאית אך נאלץ לפרוש בשל בעיה בריאותית, וחזר לבית הספר תיכון חדש.
עם התקרב מועד גיוסו ביקש להתנדב לשייטת או לסיירת, הוריו התנגדו לכך ששני הבנים ישרתו ביחידות קרביות באותו זמן (אחיו היה באותו זמן בקורס טייס).
לפני הצבא למד במכון וינגייט ואף שיחק כדור יד והשתתף בתחרויות בחו"ל. כשקובי אחיו עמד לסיים קורס טייס ולענוד כנפיים החליט אלכסנדר להפסיק את לימודיו במכון וינגייט ולהתגייס לצבא.
בקיץ 1971 הוא גומר טירונות כחניך מצטיין ובדצמבר 1971 מתגייס לגולני כשמטרתו הסמויה להצטרף לסיירת גולני, מבלי לגלות להוריו לאחר מעשה הסביר להוריו כי הוא לא נמצא בגולני בגלל מדים, אותות ודרגות אלא בשל היחס החברי ביחידה, התפקידים הקשים, האחריות והמצב הבטחוני במדינה.
אלי סלד מהמשמעת החמורה אך הסתגל אליה על מנת להשאר בסיירת אותה כה העריץ והעריך. הוא לא רצה לצאת לקורס קצינים מחשש שלא יחזור לח'ברה ביחידתו.
תמיד עלה בידיו להסתיר מהוריו את הסכנות הנשקפות בשרותו.
אלי השתתף בקרבות ההדיפה במלחמת יום כיפור ומצא את מותו בקרב ב-12 באוקטובר 1973.

 

מסלול ניווט לזכרו – בשמת טבעון.

 

קוים לדמותו

אלכס יניב (שקלנייביץ) ז"ל, נולד בחולון בתאריך 3.6.52.
בתום לימודיו בבית-הספר העממי הצטרף, על פי החלטתו, לפנימיה הצבאית. כאבים בברכיו אילצוהו לפרוש זמנית מהפנימיה ולהצטרף לתיכון עירוני חדש בחולון.
בהשראת המורה לחנ"ג, מר יאיר טאו, "נדבק" אלכס בקדחת הכדוריד (כמו רבים וטובים מתלמידי תיכון חדש) וחיש-קל, לא בלי להצטיין בכל שאר ענפי הספורט, הפך לכדורידן מצטיין בנבחרת תיכון חדש ובאגודת "הפועל" חולון.
בתום תקופת הלימודים בתיכון, אותה סיים בהצלחה בקלילות האופיינית לו, החליט (לאחר מאבק קשה עם הוריו בעניין הצטרפות ליחידה צבאית מובחרת) להמשיך ללמוד במסגרת העתודה הפדגוגית בבית-המדרש למורים לחנ"ג במכון וינגייט, יחד עם חברו לנבחרת ביה"ס ולקבוצת הכדוריד ב"הפועל" חולון – יצחק ליסמן.
עוד בשנתו הראשונה במדרשה, הוזמן אלכס לנבחרת אס"א, אשר מרבית שחקניה נכללו גם בנבחרת ישראל, ויצא עמה לאליפות העולם לסטודנטים בצ'כוסלובקיה.
לאחר שסיים שנה א' במדרשה, גבר עליו מצפונו, ובתום תקופת התלבטות ארוכה, שכללה שוב ויכוחים הם הוריו (בעיקר עקב היותו של קובי, אחיו, טייס קרבי), עזב אלכס את וינגייט והצטרף ל"גולני" כשמטרתו היא "הפנינה שבכתר" – סיירת גולני.
למותר לציין, שמטרתו זו הושגה, תוך שהוא מגלה כושר חיילות מפליא.
במהלך השרות הצבאי בסיירת לא ניתק אלכס את הקשר עם קבוצתו, "הפועל" חולון. לא היה אדם אחד במדינה הקשור לענף הכדוריד אשר לא זכה לחזות באלכס מגיע עם שריקת הפתיחה למשחקי קבוצתו, במדים, מאובק וסחוט, מתקלף מהקלצ'ניקוב וממדיו, מזנק לתוך התלבושת אשר תמיד המתינה לו, שולף נעליו מתוך תיק ה"אדידס" המסורתי אשר ידידו ישראל זגרובוביץ (זהר) דאג תמיד להביא מהבית – עולה למגרש לאחר חימום קצר – ותמיד מצטיין.
אנו, שמלווים את הכדוריד הישראלי מאז ועד היום יכולים להעיד שאין אח ורע לתופעה כזאת.
ואולי זה המקום להציג את אלכס הכדורידן – מסירות אין קץ, מוטיבציה אדירה. רמת-אימון מירבית, אמונה ביכולתו ויכולת חבריו, חברות למופת, קור-רוח במינון הנכון אשר רק מי שלא הכירו – חשד בו באדישות, קואורדינציה מושלמת של איברי הגוף, אשר הפכו אותו לשחקן טכני ממדרגה ראשונה (כל המדינה דיברה על "כניסת יניב" – לאחר הטעיה ימינה, שינוי כיוון מהיר שמאלה בין המגינים 1-2, וזאת כשפניו לנקודת הקרן – שליחת יד ארוכה והקפצת כדור לפינה הרחוקה – התחתונה – לרשת).
אלכס נפל במלחמת יום-הכיפורים העקובה מדם, ביום שישי 12.10.73, לאחר שהתנדב למשימה שהוטלה על יחידתו.
טורניר כדוריד זה נערך לזכרו, מאז 1974, כמעט ברציפות – משתי סיבות עיקריות:
ראשית – משום שאין אנו יכולים לשכוח את אלי, החבר, הקרוב, הספורטאי, הכדורידן – ולא נוכל לשכוח לעולם.
ושנית – משום שכפעילי-ספורט ואנשי כדוריד, אנו חשים כי חובה עלינו להנחיל את דמותו של אלי לדורות הבאים – כדוגמא וכמופת.
יהי זכרו ברוך!!!
עיריית חולון
אגף החינוך והתרבות – מחלקת הספורט

 

מאמר לזכרו – מהאח

אלי-האח והידיד
עברו כשנה וחצי מיום נפילתו בקרב של אחי היקר, אלי ז"ל.
הזמן חולף, אולם הגעגועים אליו מתחזקים מדי יום וזכרו טמון בלבי ובמחשבותי.
מתפרק אני על ימי הילדות והנעורים, המשתופים והנעימים, בשיכון הותיקים ולאחר מכן במרכז חולון.
אלי היה צעיר ממני בשלוש שנים, אבל הווא התפתח מהר, הפך לשובב פקוח עיניים, ידע לספוג לתוכו התרחשיות ולהתאים את עצמו לילדים מבוגרים ממנו. וכך הוא היה הרוח החייה במשחקים וידו היתה בכל.
אלי התבלט במיוחד בכושרו הגופני, בזריזותו וכושר תפיסתו. לרוב היינו לבושים בצורה דומה ואהודים בשכונה.
כשטיילנו עם ההורים בשבתות, היו אנשים מפנים את ראשם להביט בנו.

 

הגלוייה האחרונה של אלי

10/10
למשפחה שלום!
שוב גלויה מאותו היום, אך הפעם משעות הצהרים זה היום הראשון שיש קצת פנאי ויש זמן לכתוב.
כל הקשה אני מקווה שמאחורינו ושוב אני מקווה להתראות עם כולם בריאים ושלמים.
להת'
גלויה אחרונה של אלי בתום קרבות הבלימה.

 

מכתב מנשיא המדינה

משפחת שקלניביץ היקרה

אין נחומים על אבדן היקר מכל, ויודע אני שאין בכוחן של מלים להפיג את הכאב והצער. כותב אני אליכם כי אבל אני יחד עמכם ומשתתף בצערכם וביגונכם.
כאבכם הוא כאב האומה כולה, המבכה מרה את כל אחד מיקיריה שנפל במערכה. אלכסנדר ז"ל נמנה עם הגבורים ששלמו בחייהם על הגנתנו, ושמו ייחרת בדברי הימים של עמנו הרצופים מאבק על קיומו.
תפילת כולנו היא, שמלחמת יום הכיפורים שנכפתה עלינו, ואשר תבעה קרבנות כה רבים, תביא בעקבותיה את השלום המיוחל, וכי בזכות גבורינו נזכה לראות מדינת ישראל שלווה ובוטחת שלא תדע עוד מלחמות ותהא זו גם נחמתכם.

שלכם בהוקרה,
אפרים קציר