ארז סרי-לוי ז"ל

בן דליה ועובד
נולד בירושלים
בה' בטבת תשכ"ג , 1/1/1963
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס ב2.8.1981
נפל בקרב
בי"ט בסיון תשמ"ב , 10/6/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: עין זחלתא
באזור לבנון
מקום קבורה: תל אביב – קרית שאול
אזור: 01, חלקה: 16, שורה: 02, קבר: 01.
הותיר: הורים, אח ואחות
דרגה: סמ"ר

 

קורות חיים:
נולד ביום ה' בטבת תשכ"ג (1.1.1963) בירושלים. הוא גדל והתחנך בתל-אביב, תחילה בבית-הספר היסודי "ציפורי" בבת-ים, ואחרי-כן "בתיכון חדש" בתל-אביב, הוא השקיע מאמצים רבים בהכנה למבחני הבגרות ועבר אותם בהצלחה. אחת ממורותיו סיפרה עליו; "ההתרשמות מן המפגש עם ארז – זוג עיניים כהות ולוהטות, שיער מתולתל ופרוע וחיוך קונדסי, רושם של שובב אמיתי. רק אחר-כך, בהיכרות ממושכת יותר, עומדים על כך שהחיוך הוא, בעצם, חיוך של עדינות, ושמתחת לתדמית של שובב פרוע מסתתרת רגישות נפשית רבה מאוד". היתה בו שמחת-חיים וכשרון ליהנות מן החיים. הוא אהב טבע וספורט על ענפיו השונים: רכיבה על סוסים, גלישה בים, כדורגל. היה זריז מאוד והיטיב לשחות ולרוץ. ארז היה גם נער אמיץ, ובאחת השבתות, בהיותו על שפת הים, קפץ למים כדי להציל שתי ילדות מטביעה. הוא הצליח להעלות אחת מהן לשובר הגלים, אך השנייה נפטרה למחרת היום, הוא לא הכיר אותה כלל, אבל שלושה לילות נדדה שנתו מצערו עליה.
באוגוסט 1981 התגייס לצה"ל והתנדב לשרת בחטיבת גולני. עקב כישוריו הוצב בסיירת החטיבה. הוא עבר אימונים מפרכים, אך לעולם לא התלונן. באחר ממסעות היחידה, למרחק 120 ק"מ, התעלף שלוש פעמים, אבל סירב לעלות לרכב והמשיך במסע עד תומו, לקראת הסיום פתח בריצה מהירה, שהפתיעה את חבריו. כעשרה חודשים הספיק לשרת בסיירת. לפני מלחמת שלום הגליל התחיל קורס צניחה, אולם עם פרוץ המלחמה עלתה יחידתו לקרבות בלבנון. יעדה הראשון היה כיבוש מבצר הבופור. בתחילת ההסתערות נפצע מפקד המחלקה. הצוות המשיך להסתער קדימה, כשארז מרתק בנשקו חבורת מחבלים שארבה להם. המחבלים נהרגו.
אחד החיילים סיכם את זכרונותיו מאותו לילה; "בלחימה בבופור עולה ארז כדמות מרכזית, אשר תעוזה וקור-רוח אפיינו אותו לאורך כל הדרך שבה זכינו להכיר אותו". אחרי-כן השתתף בקרב על עין-זחלתא, סמוך לכביש ביירות-דמשק. מארב של קומנדו סורי פתח על כוחותינו באש טנקים, מסוקים וטילים. ארז נפגע ברסיס בחזהו ונהרג ביום השישי של המלחמה, ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) בן 19 היה במותו. אחרי נפילתו עלה לדרגת סמ"ר. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
ראש הממשלה מנחם בגין כתב עליו למשפחתו; "בנכם ארז שירת את עמו בנאמנות ובמסירות-נפש. הוא יצא, על-פי צו האומה, להגן על שלום הגליל ותושביו, על בטחון ישראל ואזרחיה… בנכם הוא גיבור וקדוש, והעם כולו, בכל הדורות, יזכרהו באהבה רבה". שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו "ארז היה חייל למופת וחבר לנשק – אהוב על הכל". מפקד יחידתו ציין; "ארז היה מקובל על חבריו ומפקדיו ביחידה. הוא עשה את המוטל עליו ללא דופי וגילה תושייה ודביקות במשימה לאורך כל הדרך," מועצת עיריית תל-אביב העלתה את זכרו של ארז אחרי נופלו, וראש העיר שלמה להט ספד לו; "ארז, איש גולני, רצה בקריירה צבאית. עדין נפש מטבעו, עשה כל אשר ביכולתו כדי להתקבל לסיירת גולני. ואכן, הפך להיות חייל בסיירת, כשפיו מעלה תמיד חיוך, כשרוחו תמיד אופטימית. ארז היה חבר ובן ואח למופת". משפחתו הוציאה חוברת לזכרו.

 

ספר לזכרו – סרי-לוי ארז ז"ל

 

הקרב בו נפל ארז

ביום חמישי, 10.6.82, היינו עם שחר באחד הכפרים שטיהרנו. הגיעה אספקה וישבנו לכתוב מכתבים הביתה.
עוד באותו בוקר נתנו לנו לפתוח ציר חדש. התקדמנו בציר והגענו עד ל-5 ק"מ דרומית מזרחית לכביש ביירות דמשק. בסביבת השעה 4 אחה"צ עלינו על מארב של קומנדו סורי עם טילי סאגר, מסוקי גאזל וטנקים סוריים.
ירדנו לתפוס מחסה ותוך כדי תפיסת המחסה נהרגו ארז, אייל ותמם. ארז נפגע מכדור באבי העורקים ולא היתה לו אפילו טיפת דם. רמי בדק אותו ראשון ותוך מספר שניות הגיע הרופא הצמוד לכוח. הכניסו לו עירוי ואינפוזיה ולא היה יותר מה לעשות.
חייל וחבר טוב היה ואהבנו אותו.
החייל שהלך תמיד עם הקצין קדימה.

 

חברים מספרים

ישבנו בחדר, וכתבנו זכרונות ומחשבות שהיו לנו בראש לספר על בחור שהיה אחד מאיתנו

רמי:
את ארז פגשתי בחדר אוכל פלוגה א'. אפוד, נשק, קסדה על הראש, ג'ריקן ומכשיר קשר על הגב. יותר מאוחר נאמר שהבחור הפך ל"שיאן בזק בהצמדות" (עונש סמלי) תוצאה של היותו חייל של הסמל הקשיח "כתר".

דודלס:
יום ששי, ערב המלחמה ארז טלפן אלי שצריך לחזור ליחידה, דבר ראשון שהוא שאל "אם נכנסה כבר השבת", נסענו ליחידה וכל השבת עבדנו על הציודים. היה לי חוט מצ'וקמק לנצנץ. ארז קרע לי אותו והביא לי גומי חדש שנמצא אצלי עד היום.

חגי:
באמצע תרגיל נגמ"שים, הקצין נתן לארז לירות פצצה מסוג חדש. ארז התלהב, בחר מטרה וניגש לירות. כשהתחיל ללכת במגמת סריקה, פתאום הקצין התקיל אותו מהמטרה, ארז כרע מיד וירה את הפצצה. מההדף הוא נזרק לאחור והתגלגל, כמובן שזה היה נושא לצחוק גדול.

הלל:
בניווט אוריה ניווטתי איתו והדבר היחיד שאני זוכר הוא שרצנו כל הדרך…

 

מהגיגיו של אבא

כך בפשטות נכתב, כך בפשטות נחתם,
ובלב – אותיות אש, גחלים לוהטות
קח את בנך…אשר אהבת…והעלהו לעולה
והמלאך? הפעם שכחת אותו אלי,
בי נשבעתי, כי בני היה טהור וזך כיצחק.
ארז,
האמן לי,
כשמידי יום ששי אנו באים אליך
עם פרחים ביד אני לא מרגיש נוח.
נראה לי שאצה צוחק לי:
"מה פתאום פרחים", אתה בטח שואל.
תפסיק כבר אבא, זה לא מתאים לך,
לך הביתה, יהיה בסדר, סמוך עלי,
אני כבר מסתדר.
ואז עולה בי הרצון
לשאול המצבה הדוממת:
האם ארז מונח תחתייך?
הן לא ייתכן!!
הדבר כלל לא מתאים לך,
בני –
חזור הביתה!

 

מאמר לזכרו – אמא

ארז היה לי

ארז היה לי,
נער חמד עם בת-צחוק בעיניים
לבו לב חם והבריות אוהב.

אוי, בני מחמדי, למה עזבתני
ואיה הבטחתך כי לא תעזבני ?

ארז מחמדי,
מדוע לא אחוש בך עוד?
בני אהובי שחור התלתלים
איך לא אראה עוד בת-צחוק בעיניך ?
אוי, אהובי, ומה על החיוך מחמדי ?

ארז בני מחמדי,
מי ינחמני ?
הרי תמיד אמרת לי: אמי, כמה אהבתיך !
ומה עכשיו, בני ?
ממאנת אני, מחמד נפשי, להאמין שלא תשוב.

ארז חמד שלי,
כמה שלווה וקסם נסכת בי.
הרי תמיד אמרת לי: אמא, צחקי, אל תעצבי !
ומה חיי היום בלעדיך, בני ?

אמא

 

קינת הסבא ביום השבעה

כך בפשטות נכתב, כך בפשטות נחתם,
ובלב – אותיות אש, גחלים לוהטות
קח את בנך…אשר אהבת…והעלהו לעולה
והמלאך? הפעם שכחת אותו אלי,
בי נשבעתי, כי בני היה טהור וזך כיצחק.
ארז,
האמן לי,
כשמידי יום ששי אנו באים אליך
עם פרחים ביד אני לא מרגיש נוח.
נראה לי שאצה צוחק לי:
"מה פתאום פרחים", אתה בטח שואל.
תפסיק כבר אבא, זה לא מתאים לך,
לך הביתה, יהיה בסדר, סמוך עלי,
אני כבר מסתדר.
ואז עולה בי הרצון
לשאול המצבה הדוממת:
האם ארז מונח תחתייך?
הן לא ייתכן!!
הדבר כלל לא מתאים לך,
בני –
חזור הביתה!

 

מאמר לזכרו

לפניך אני כורע משתחוה ומתחנן,
ביום זה יחתם
מי לחיים ומי למוות.
בבית התפילה – מול שכינתך,
ניצב אני עבדך –
עייף, תשוש ממאבקים וממלחמות
כורע משתחוה ומתחנן,
חטאתי, עויתי, פשעתי,
למען עוללים ויונקים הושיעה נא.

ואני אויה לי,
בני, עלם חמודות בן י"ט
נפל בקרב,
והוא פרח אחד מני רבים
שנפלו יחד עימו.
הורים ביגונם
פונים אליך אלוקים,
לא עוד!

 

מכתביו האחרונים

משפחתי היקרה!
אני נמצא רחוק רחוק. מתגעגע אליכם ואוהב אתכם, השבת אני לא יוצא, ואני נשאר. מתגעגע לג'חנון ולמאכלים שלך, אמא. אני מרגיש טוב, המצב רוח כאן מרומם והכל בסדר. אמא תמסרי ד"ש חמה לאבא וגם לאלון. אני מקוה שהוא יצא השבת. לאנטל הקטנה והחמודה הרבה נשיקות ואני מבטיח הפעם להביא לה מתנה (לא כמו בשאר הפעמים). אמא היקרה אני אוהב אותך, תשמרי על עצמך ואל תדאגי יותר מדי.
להתראות

לאמא אבא אנטל ואלון!
אני אוהב אותכם מאוד מאוד, מתגעגע ושולח נשיקות.
מקוה לראותכם כמה שיותר מהר,
ד"ש מיוחדת לינשוף.
מארז