יהודה יצחק ז”ל

בן בתיה ויצחקי
נולד במושב עין עמק
בח’ באדר א’ תשי”ד , 11/2/1954
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
תפקיד: חובש
התגייס במאי 1972
נפל בקרב
בכ”ז בתשרי תשל”ד , 23/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: רמת הגולן
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: ירושלים – הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 4, שורה: 03, קבר: 16
דרגה: סמל

 

קורות חיים:
יהודה, בן בתיה ויצחק, נולד ביום ח’ באדר א’ תשי”ד (11.2.1954), במושב עין העמק. הוא למד בבית הספר היסודי הממלכתי דתי בעין העמק. אחרי כן למד שנה אחת בבית הספר התיכון לטכנאי דואר “בזק” בירושלים וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי “עמל – יד לבנים” בעין השופט, במגמה של מכונאות רכב. יהודה היה צנוע וטוב לב. הוא הקרין חום ואהבה והיה אהוד על צעירי המושב עין העמק. תמיד היה מלא שמחת חיים וידע לשתף בעליזותו גם את חבריו. הוא אהב את ביתו שבמושב ולא יכול לשאת פרידה ממושכת מהבית ומהמשפחה. על כן, אחרי שנת לימודים אחת בירושלים, שב הביתה כדי להיות קרוב למשפחתו ולידידיו. יהודה היה חובב ספורט נלהב. הוא היה שחקן כדורגל מעולה ונמנה על סגל קבוצת הכדורגל של “הפועל ” עין העמק. הוא הרבה לשחק ולהתאמן והקדיש את כל זמנו הפנוי למשחק. כמו כן אהב לצפות במשחקי כדורסל של הקבוצות האהודות עליו.
יהודה גויס לצה”ל בתחילת מאי 1972 והוצב לחיל הרגלים. הוא צורף לחטיבת “גולני ” ולאחר הטירונות סיים קורס חובשים קרביים. באימוני החטיבה ובפעילות המבצעית התגלה כחייל מסור ונאמן וכחובש מעולה. הוא העניק לחבריו טיפול מסור ונאמן והיה מוכן לסכן את חייו כדי להציל חבר פצוע. הגם שהיה רחוק מהבית וטרוד בפעילות מבצעית ובאימונים השתדל להרבות ולבקר אצל משפחתו בתקופת שירותו וסייע להוריו בטיפול במשפחה הגדולה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים היה הגדוד שלו בקו המעוזים, שהגנו על רמת הגולן. הגדוד ניהל קרבות עקשים ומרים נגד האויב, שניסה לתפוס את המעוזים ולפרוץ לתוך רמת הגולן. בהתקפה של האויב, שנערכה ביום י”א בתשרי תשל”ד (7.10.1973) נפגע יהודה כשניסה לחלץ חבר ששכב פצוע תחת אש, והעבר לבית החולים, שם מת מפצעיו ביום כ”ז בתשרי תשל”ד (23.10.1973). הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת בעין-העמק, בית הספר ממלכתי דתי במושב עין העמק נקרא “בית יהודה”, על שמו של יהודה ז”ל.

 

מסלול ניווט לזכרו – חרדון.

 

חבר מספר על הקרב

מלאו שנתיים מהיום בו ישבנו חבוקים יחד ומצטנפים במקומותנו מפני צינת הבוקר!
שנתיים עברו יהודה – אך הזכרונות כמו אתמול היו. זכרונות אחר-הצהריים של יום כיפור השישי לאוקטובר שנת 1973. אזעקה פילחה את חלל האוויר והכניסה אותנו בבת אחת למלחמה!
…יהודה – משפט שלך עדיין חקוק עמוק בהכרתי. משפט שעד היום מעביר בי רטט מלא רגשות. אמרת לי “משה, נכון שנהיה ביחד!” ידעתי שהתכוונת לכך שנהיה תחת האש יחדיו. ואכן ההמשך מצדיק את המשפט שאמרת, ונפגעת בניסיון לצאת לעזרתי.
…בשעות הצהריים של יום הכיפורים יצאנו עם האמבולנס היחידתי לכיוון ראש פינה. כמעט שלא אמרנו דבר… זוכר אני שלחצת עלי להפרד פנים אל פנים מחברתי… ומאוד רציתי שגם אתה תיפרד מחברתך! אז לא ידענו לכמה זמן תהא הפרידה.
…הזחל”ם החל להתמלא חיילים רבים ולכן לא העלוני לזחל”ם אשר בו היה יהודה. אני לא ויתרתי וביקשתי להצטרף “הרי הבטחנו שנהיה ביחד”. בסופו של דבר עליתי וישבתי איתך… ואני מחבק אותך בניסיון למצוא מקום ולהתחמם מעט…
…בבוקר התחילו לרדת עלינו פגזים ויהודה שמר עלי שלא ארים את הראש. ברגעים אלו נתהדקה החברות ביננו ושנינו ידענו שלא נעזוב איש את רעהו בשעת צרה.
…זכור לי יהודה איך שאחד הבחורים במוצב חיבק אותך וצעק “באתם משמיים”. עיניהם היו נפוחות מעייפות והחלפנו אותם במשמר על המוצב… הייתה הפגזה קשה ואז-אז ישבנו בתוך התעלה כשמעלינו מתפוצץ העולם באש ועשן. שם בתוך התעלה כתבנו מספר מילים אשר יצאו מעמקי הלב אל חברותינו אי-שם…
…כאן גברו ההפגזות על המוצב ואתה ירדת למטה. נשארתי לבד כשמידי פעם השקפתי לכיוון הצד הסורי. ידעת כבר מתי להשקיף אל הצד השני לפני שיפול הפגז הבא. האש השתוללה בחוץ במלוא עוזה ואז-אז הרגשתי שעולמי חשך עלי. צעקה יצאה מפי ואז כנראה שמעת אותה, וניסית לעלות לעזרתי. המראה שראיתי חקוק עמוק בזכרוני. אתה נפגעת בצורה קשה בראשך. שפתי אמרו תפילה חרישית. קראתי בטרוף לחובשים ויחד חבשנו וניסינו לעשות הכל! בעצמי כלל לא התחשבתי בזמן שהרמתי אותך על גבי האלונקה ומשם לזחל”ם…
…הייתי משוכנע ששוב נהיה יחד לאחר זמן קצר… אך לא כזה היה רצון האל יהודה. הוא אסף אותך אל בין כנפיו. אסף אותך במקומינו. אתה השארת לנו את הזכות לחיות!

 

מאמר לזכרו – אחותו לילי

לאחי

יהודה אחי היקר
כה מוזר, כה אכזר
לחשוב שאתה בגופך שייך כבר לעבר,
שאותך צריך לשאת בזכרון
כי יום י”ז בתשרי היה יומך האחרון
צעיר לימים עם תכניות לעתיד,
עם שאיפות כה רבות
ואני אחותך מה אגיד?
צריך למחות דמעה מעין,
לדעת לשאת בגאון
את השכול והיגון,
הן ידענו ימים כה רבים,
שעות ושנים
ועתה הכל רוצה לפרוץ מבפנים
לזעוק ולצעוק , איך נפלו גיבורים.
לא, לא גבורת לוחמים זכורה לי ממך,
אלא גבורת חיים.
…כה נוראה המכה, וכה צורב הכאב,
על אובדן אח יקר, רע אהוב ואוהב.

אחותך לילי

 

מאמר לזכרו – אמא

יהודה בני

יום ה’ היה יום חופשתך האחרון, כאשר הגעת היה לבי מלא שמחה אך לא לזמן רב. נשמע צלצול הטלפון הקורא לך לחזור. כששמעת זאת התאכזבת קשות ואמרת:”לא די שבראש השנה לא הייתי בבית גם ביום כיפור קוראים לי”. שאלת מיהו החבר שצלצל אמרתי לך ספי ושלמה.
מיד נכנסת להתרחץ ודבריך אלי היו: ” אמא לא לדאוג אני אצלצל אליך”.

כאשר פרצה המלחמה היית במחנה בן-עמי. צלצלת הביתה ושאלת על החבר’ה, הדודים ועל אחיך שמעון. אמרתי לך שכולם גויסו ושמעון נסע בבוקר למחנה. שאלתי אותך: “האם אתה נשאר במחנה?”
“לא אמא” ענית “אנחנו עולים לרמה, הזחליים כבר מחכה”.
“אלוהים ישמרך בני ותחזור בשלום.”
“אל תדאגי אמא אני אחזור ואספר לך מעשה גבורה של חיילים”.

שבוע ימים חיכיתי למכתב ממך אך אין קול. ביום ה’ בא דודך מהחזית ודרשתי בתוקף לחפש אותך בכל מקום ובכל הגדודים ולחזור רק עם תשובה ממך.

אך לא רק זאת, צלצלתי למקומות שונים המוסרים אינפורמציה ולהם לא היה מושג.

“גברתי אם לא קבלת כל הודעה סימן שבנך בריא ושלם” דבריו אלה של קצין העיר מילאו את לבי בשמחה עצומה. כשהתחלתי להכין ליהודה חבילה לא הספקתי לגמור ולארוז כשצלצל הטלפון “אלוהים זהו יהודה”, “יהודה בני אני מחכה לשמוע את קולך” אך זה לא היה יהודה, זה היה הדוד שהודיע שיהודה פצוע ושוכב בבית-החולים.

לא עיכלתי זאת בקלות עד שראיתי אותו שוכב במיטה ראשו חבוש ובלי הכרה.
נגשתי אליו חיבקתיו בחזקה ונשקתיו. אותו רגע הוא הרגיש שזו אמא והחזיר לחיצת יד איתנה, ולמספר ימים חזר להכרה ועודד אותי לא לבכות “אני אבריא ואחזור הביתה” אך לאחר יומיים נפטר.

קולך דמותך בעיני ובאוזני. יהודה היקר שלי.

בכל יום ו’ אני מחכה ומביטה:” אולי יהודה יחזור”

בני היקר לעולם לא תמוש מלבי,
לב פצוע וחסר כל מרפא
על משכבך תנוח בשלום
ויהי זכרך ברוך.

אמא

 

מאמר לזכרו – שושנה אחותו

הפרידה

בבוקר אביב כאשר העולם עומד בטהרו ובזיו,
ו
בטרם יקום ההמון ואלבש את מערכת תלבושתי,

קמה אמי והתפללה… ותהרהר בליבה…

אל תביא לי דבר מן המלחמה
לא מתנה
לא מזכרת
לא כובע של שבוי
לא סימני דרגה של גנרל
לא צמיד עתיק
גם לא רובה סער
אל תביא לי דבר מן המלחמה
הביא לי רק את עצמך
אותך- כולך
כמו שהלכת ממני שלם
בגופך ובליבך.

אחותך שושנה