יואב סקל ז”ל

בן עדנה ועמנואל
נולד בירושלים
בב’ בתשרי תשכ”ז , 16/9/1966
התגורר ברחובות
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס ב6.11.1984
נפל בקרב
בא’ באלול תשמ”ו , 5/9/1986
מקום נפילה: כפר זבקין
באזור לבנון
מקום קבורה: רחובות
חלקה: 03, שורה: 08, קבר: 06.
הותיר: הורים, אחות ואח
דרגה: סמל

 

קורות חיים:
נולד ביום ב’ בתשרי ראש השנה תשכ”ז (16.9.1966) בירושלים. בן בכור להוריו. במלאת לו שלוש שנים העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לרחובות. הוא גדל והתחנך בשכונת חבצלת ברחובות, תוך כדי שירותו של האב בצבא הקבע. למד בבית-הספר היסודי ע”ש דוד בן גוריון והשלים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון ע”ש דה שליט. כבר בהיותו בכיתה ד’ הצטרף לתנועת ‘הנוער העובד והלומד’. הוא הרבה לצאת לטיולים והיטיב להכיר את הארץ. במלאת לו עשר שנים יצאה המשפחה לארצות-הברית במסגרת קורס צה”לי שאליו נשלח האב, אז אלוף-משנה בצה”ל. בעת שהותם שם למד יואב לדבר אנגלית שוטפת במבטא נכון והחל להתעניין בכל הקשור בנופים האמריקניים וב”הכרת השטח”. בשובם לארץ המשיך בפעילותו בקן ‘הנוער העובד והלומד’ ובשירות למען הציבור. כשהיה בכיתה י’ החל להדריך בתנועה, הלימודים נדחקו מעט לשוליים, אך כנגד זה התגלה בתנועה כדמות אחראית. הוא הכין פעולות במסירות רבה ומתוך מעורבות פוליטית ואזרחית, נהג להשקיע ממרצו ומזמנו בשכנוע הורי חניכים להתיר להם לצאת לטיולים וחניכים וחברים ראו בו את עמוד התווך של סניף התנועה. חבריו, חניכי הקן, התכוננו לצאת לגרעין בחמדיה והדבר גרם ליואב להתלבט לקראת גיוסו בין הצטרפות לגרעין הנח”ל עם כל חבריו לבין התנדבות לסיירת גולני. לפני הגיוס עמל על שיפור כושרו הגופני. הוא התגייס לשירות סדיר בנובמבר 1984 והתנדב לשרת בסיירת גולני. במסגרת יחידה זו היטיב לבטא את כישוריו השונים, את יכולת הניווט והכרת השטח ותפס מקום מיוחד בקרב חבריו. יואב נפל בקרב ביום א’ באלול תשמ”ו (5.9.1986), בפשיטה של סיירת גולני נגד התארגנות מחבלים ליד הכפר זבקין בדרום לבנון. הוא נהרג בחילופי האש עימם והובא למנוחת-עולם בבית-העלמין ברחובות. הותיר אחריו הורים, אחות – ורד ואח – אבנר. חבריו בסיירת בנו אנדרטה בכרמל והוציאו חוברת להנצחת זכרו. בשיפולי הכרמל, במקום שבו הרבו יואב וחבריו להתאמן על דרך חוצה-כרמל, הקימה המשפחה מצפור לזכר יואב. כמו-כן קראו לניווט חוצה-כרמל על שמו. ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביערות הקרן הקיימת לישראל.
מסלול ניווט לזכרו – כרמל-יואב.

 

אנדרטה לבני שכונת חבצלת

 

דברים לזכרו – יואב סקל ז”ל

בכל זמן הנסיגה, הביצוע, גם אחרי שהמסוק לקח את יואב, וגם אחרי שהגענו לשטחנו וחזרנו לשרגא, כל הזמן הדהדו לי בראש המילים מהשיר ששרה רבקה זוהר:
“בן יפה נולד על כתף הכרמל, ומברכים…”
“ציפורים עוזבות בערב כבר קריר
יפה בליל שבת חכתה בשער
סתיו ברחובות, מחר היא בת עשרים
אך למה לא מלאו עשרים לנער?!”

ורק כשיצאנו הביתה והלכתי לי לבד בשדות,

שאגתי את השיר, ובכיתי

טל גלילי

 

לזכרו – מרותם אלוני

יואב, הדמעות עדיין לא יבשו, ואנחנו מסרבים להאמין איך זה, והאם זה באמת נכון שאתה כבר לא איתנו.
שנתיים ליווית אותנו והיית חלק בלתי נפרד מאיתנו בכל אשר עשינו. בטירונות כשהיית יושב שעות לנקות את הנשק למסדר השבועי. במסעות הארוכים ובתרגילים שנתת את הכל כדי לא לפגר ולהיות תמיד טוב יותר מכולם.
איך שהיית נאבק במקבילים, במתח ובריצות בשיעורי האימון הגופני כדי למתוח את קצה גבול היכולת.
איך בניוטים היית גומר ללמוד לפני כולם והולך לסדר את הציודים בשביל אלה שעדיין לא סיימו, ואת הדאגה התמידית לצוות שיעמדו בזמנים ושהכל יהיה בסדר. שלא יאמרו דברים רעים ושאני לא אכעס.
איך תמיד היית מתנדב לכל מה שצריך במסירות וברצינות מכל הלב ופותר כל דבר ב”טוב אז אני אעשה את זה”. בלי כעס אלא בפשטות ומתוך רצון לעזור.
אני זוכר את המסירות והאחריות לכוננות, איך שהיית הולך לבדוק שהכל בסדר למרות שכבר בדקו את זה קודם – רק בשביל להיות בטוח שהכל בסדר.
ובעיקר בשעות של אחרי כשהיינו יושבים בחדר, שותים קפה עם כל הבדיחות והסיפורים והדיבורים על קורס קצינים ועל חוויות שהיו, והשאלות וההסברים כשהיית מעבר לחתום הצבאי אתה עצמך כבן אדם.
יואב, שנתיים גדלנו ביחד, אבל אתה תהיה אתנו תמיד.

רותם אלוני – יחיעם

 

לזכרו – מארן

יהיה זה מיותר לאמר שלא האמנתי ששמעתי, כי זה כל כך ברור.
וגם שלא הבנתי איך, רק הייתי המום. והכל המשיך כרגיל, והיתה נסיגה, ורק אתה על האלונקה. ואז ראיתי באיזה מהירות הכל יכול להשתנות, וכדור אחד מקרי שעובר והורג-משנה הכל.
הכרי זה כבר לא “עוד ביצוע”. כל כך מהיר ולא צפוי.
ואז חשבתי על המשפחה, ועלינו.
כי אתה כבר לא כאן אבל הם ואנחנו נמשיך לחיות, בלעדיך, וזה כל ההבדל.
ורק תדע שגם היום כשאנחנו מדברים עליך, על כל העצב, יש גם הרבה צחוק, כי אנחנו כאילו עוד לא עיכלנו, ועדיין רואים בך אחד משלנו, יחד איתנו.

וכך זה יהיה תמיד.

ארן – הזורע

 

לזכרו – מערן פלח

אני זוכר את ניווטי ה”שביזות” שהיו לי וליואב ב”סדרה המדברית”.
כשסוף המסלול כל כך קרוב, אך כל כך רחוק פיזית, כשמתיישבים בין נ.צ. ל-נ.צ לנוח, ומנסים לשכנע אחד את השני שהגיע הזמן להמשיך.
אלה הרגעים הקטנים, הרגעים הכי אינטימיים שאין צורך במילים
במבט לאחורה זכורים כיפים ביותר
אותך ואותם לעולם לא אשכח

ערן פלח – תל-אביב