יונתן גוטהילף ז”ל

בן יהודית ושמואל
נולד ברחובות
בי”ט בסיון תשי”ח , 7/6/1958
שרת בחטיבת גולני, חטיבת הנח”ל
יחידה: גד’ 931
התגייס ב8.8.1976
נפל בקרב
בי”ט בסיון תשמ”ב , 10/6/1982
במלחמת שלום הגליל
מקום נפילה: לבנון
באזור לבנון
מקום קבורה: רחובות
חלקה: 3, שורה: 10, קבר: 9.
הותיר: הורים, אח ואחות
דרגה: סמל

 

קורות חיים:
בן בכור ליהודית ולשמואל, נולד ביום י”ט בסיוון תשי”ח (7.6.1958) ברחובות. יונתן נקרא על-שם חבר טוב של אביו, שנפל במלחמת השחרור. משפחתו – משפחת פרדסנים, מוותיקי רחובות ונס-ציונה, קשורה לאדמת הארץ זה ארבעה דורות והטביעה ביונתן את האהבה למולדת ואת האחריות לגורלה. כשהיה בכיתה א’, נסע יונתן עם הוריו לארצות-הברית, שהה בה שלוש שנים ובבית-הספר התבלט בכשרונותיו. כשחזרו לארץ, הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי “שפרינצק” ובבית-הספר התיכון “קציר” ברחובות וסיים מגמה ריאלית.
מגיל צעיר היה יונתן עצמאי ובעל אופי חזק. בן עשר בערך היה, כשעשה לעצמו מבחני אומץ: יצא לפרדסים בלילה, נסע לבדו על אופניים למרחק רב, קפץ ממגדל המציל או חזר לבדו מן הים לרחובות ברגל. בגיל ההתבגרות הוא ירד לסיני לעבוד בביצורים, בתנאים שאף גברים חזקים וקשוחים התקשו לעמוד בהם.
הוא היה גבוה ויפה-תואר. על אף התדמית הקשוחה ששקד עליה, היה יונתן רגשי מאוד ובעל לב טוב. הוא כתב שירים, אהב בעלי-חיים וילדים קטנים והתייחס בחיבה ובכבוד לאנשים זקנים. הוא אהב בני אדם בכלל, ולאחר מותו נתגלה כמה רבים היו חבריו.
את שירותו הצבאי החל יונתן בקורס טיס, אך מרצונו ביקש לעזוב את הקורס והתנדב ליחידה מובחרת של חיל-רגלים. הוא שירת בסיירת גולני, ואהב את העבורה הקשה בסיירת. במרבית הזמן שירת יונתן בצפון הארץ, בתקופה של פיגועים וחדירות מחבלים. כמה חודשים לפני שחרורו נפל חברו בסיירת, יוסי בר-מאיר מאפיקים. מותו פגע בו קשות, והוא קיבל עליו את תפקידו של יוסי כסמל באותה מחלקה. ב- 1979 השתחרר יונתן מצה”ל ושובץ לשירות מילואים ביחידת סיור של גדוד נח”ל, יחד עם עוד חברים מהסיירת.
הוא חזר מצה”ל בוגר ובעל תוכניות ברורות לעתיד. יונתן התעקש לעמוד ברשות עצמו; הוא שכר דירה בשכונת הדר יוסף בתל-אביב, והחל לעבוד כאיש ביטחון בנמל -תעופה בלוד. בד בבד הוא למד מתימטיקה באוניברסיטת תל-אביב. הוא שאף להמשיך בלימודי אסטרו-פיסיקה, שכן משחר ילדותו התעמק במהות היקום, בחוקים הפועלים בו ובתכלית הבריאה והחיים. בשנה השניה ללימודיו, עבר יונתן לחוג משולב של פיסיקה ומחשבים באוניברסיטת בר-אילן. בסיומה של השנה התכונן לשאת לאישה את חברתו דורית, אבל המלחמה פרצה, ויונתן הצטרף ליחידתו עור לפני שקיבל צו קריאה. הוא טען תמיד שאין להרפות מן המחבלים, ויצא בלב שלם להכות בהם. מפקדו כתב למשפחתו, כי יונתן שירת במסירות ובנאמנות ביחידה שבה ראה את ייעודו כחייל מילואים.
יונתן נפל במלחמת שלום הגליל ביום י”ט בסיוון תשמ”ב (10.6.1982), בעת שלחם בגיזרה המזרחית בלבנון. יחידתו נפגעה מפצצה אווירית והוא בן 24. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.
הוא הניח אחריו הורים, אח ואחות.

 

מכתב לזכרו

אהלן!

מה נשמע? שלומי מצויין והכל בסדר, התנאים כאן סבירים ורק המצב רוח זקוק לאיזה שיפור קטן. מזל שאין זמן לחשוב על זה שכולם עכשיו בחופש ועוד מעט ליל הסדר כי אני עסוק כל היום וגם רוב הלילה. זה לא מפריע לי כי אני סוף סוף מרגיש שמדובר פה במשהו ממשי שאני חי אותו ורואה אותו כל הזמן. חבילות אני לא מקבל בגלל הקואלציה עם מפד”ל ואני מקווה שאחרי הבחירות המצב ישתנה. פשוט חוששים שמא יחדור חמץ לצבא, כאילו שכל החבילות שאני מקבל כל השנה הן כשרות. אחרי החג תשלחו ותכתבו כמה שיותר כל השעות כאן יהיו ארוכות.

 

דברי הספד

צבר טיפוסי, גבה קומה ונאה למראה. חיוך של קבע והומור בשפע. סייר של ממש ונווט מקצועי. והכל דרך צנע, כדבר של מה בכך. רחוק ממלחמות וממשחקי אש היה. לשם מה להלחם, הרי עדיף לחיות איש איש את חייו, כך אמר. אך במוצאי שבת מוטרד וחסר מנוחה ידע כי הוא בין הנותנים הפעם. הופיע לפנות בוקר בכינוס ובידיו אין צו. הפשיל שרוולים ולנטל נרתם. שוב חיוך ובת צחוק על פניו ובין שיירה אחת לשניה עוד הספקנו אנו לשמוע מה קורה בפרדס, איך הלימודים. ומה שלום הסוס, כי על אף היותנו מעורים במלחמה הרי חשובים יותר ענייני השגרה. שלוותו הניצחית, בדרנותו המיוחדת, אהבת החיים שלו, יכולתו וכושרו בתחומים רבים הם מאפייניו העיקריים, ואם ניתן לומר על מישהו כי משכמו ומעלה הוא, זכותו של יוני וחובתנו אנו לומר זאת עליו.
זכרונות אלו מהווים היום את נחמתנו. יתכן כי זוהי נחמת טיפשים. אך הנותרה לנו נחמה אחרת?

 

מכתב שכתב למשפחה

לכל המשפחה שלום!

תודה רבה על כל החבילה שהגיעה ביום שישי. הייתי עכשיו שבוע באימוני שדה 24 שעות תחת כיפת השמים. מזל שלא היה גשם אבל גם ככה היה שבוע נורא קשה ומעייף שבסופו חזרתי לבסיס חצי מת וכולי מלא פצעים.
הגענו לבסיס בהליכה מאזור בית שאן מרחק 50 ק”מ. היה מסע נורא קשה אבל הלך טוב! בכלל האימונים עכשיו הם הרבה יותר מציאותיים ומוחשיים. ב-10 לחודש הבא זה יום גולני ובין הכתבות שיהיו בעתון “במחנה” יש גם ראיון עם טירוני גולני, בינהם אני, ואולי גם תופיע תמונה שלי. איך שלא יהיה תדעו שכל שבת שאני לא בבית אז אני כאן בבסיס הקבוע שלי עד עכשיו ואתם יכולים לבקר.אני לא יודע איך יואב שלח את הפנקס והרשיון אבל אלי זה לא הגיע. אם הוא שלח את זה בדואר רשום והיה לו מספיק שכל לשמור את הקבלה, אז אפשר לברר את זה. אם לא אז נדפקתי לגמרי כי היה שם גם הרשיון נהיגה שלי.מחר אנחנו יוצאים שוב לשבוע מהבסיס ודווקא היה רשיון יכול להועיל לי מאוד במשך השבוע הקרוב.יש סיכויים גדולים שאבוא ביום שישי אבל שום דבר לא בטוח, ותשלחו חבילה על כל מקרה. חוץ מהחבילות אתם יכולים גם לכתב הרבה כי במשך השבוע האחרון לא קיבלתי מכתב מאף אחד וזה די מדכא. גם את המכתב עם ה-40 ל”י וגם את המכתב מיואב עם פנקס והרשיון לא קיבלתי. תתחילו לשלוח לכאן את הכל בדואר רשום ולשמור קבלות. אני לא יודע מה הולך כאן. ותשתדלו גם לקנות אוטו ולהתחיל לבקר כי עלולות להיות תקופות ארוכות שלא אבוא. בכלל אני מת מגעגועים, כל היום אני חושב רק על הבית וזה מתסכל אז תכתבו כמה שיותר ותגידו לחבר’ה שלי שיכתבו גם כן, אם תראו מישהו.

להת’ ביום מן הימים,

 

משיריו

אם – לו אך היה לי זמן – יכולתי לשנות את העולם. היו כל החיים יודעים אהוב כמוני וכמוך. אני רוצה רק לפסל את החיים שלי, ללא סכין, בשתי ידי הערומות, איך שהוא, בעט בלבד. אני תזמורת של איש אחד, רוצה שהעולם שלי ישיר ואין לי אשליות, עם כל-כך קצת זה יהיה נס אם בכלל.