יעל ירון ז"ל

בן סימה ויזהר
נולד בעין השופט
בה' בסיון תש"ז , 24/5/1947
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בנובמבר 1966
נפל בקרב
בא' בסיון תשכ"ז , 9/6/1967
במלחמת ששת הימים
מקום נפילה: תל פאחר
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: קיבוץ עין השופט
דרגה: טר"ש

 

קורות חיים:
בן יזהר וסימה, חברי עין השופט. נולד ביום ה' בסיון תש"ז (24.5.1947) בקיבוץ. מילדותו התבלט יעל כילד ער ושובב מצד אחד אך מלא רצינות ומחשבה מאידך גיסא. למד בבית-הספר היסודי בעין-השופט ולאחר-מכן עסק בלימודים התיכוניים במוסד החינוכי "הרי אפרים" אשר בו נכנס לתפקידי הדרכה בתנועת "השומר הצעיר" וכן הקדיש זמן רב ללמוד בנגינה בקרן-יער. היה חבר תזמורת בני-הקיבוצים וניגן בצוותים שונים של מוסיקה קאמרית. המוסיקה היתה קרובה ביותר ללבו והוא התיחס אליה באהבה. היה אהוב מאוד על חניכיו וכן היה אחד החברים הבולטים בכיתתו, בנובמבר 1966 גויס לצה"ל, אחרי תקופת-הטירונות סופח לסיירת "גולני", יחידה אשר ראה בה אתגרים רבים ושאף להימנות עם אנשיה.כשבעה חדשים הספיק לתת את שירותו הצבאי בפרוץ מלחמת ששת הימים. ביום החמישי לקרבותיה, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל בקרב שהתחולל בתל-אל-פאחר שברמת-הגולן ולמרות היותו חדש בצבא, באופן יחסי, לחם כחייל ותיק וגילה יזמה ואומץ-לב, הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן-מה הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין-השופט. בהוצאת הקיבוץ עין-השופט הופיעה חוברת לזכרו הנושאת את שמו. בחוברת "53 מהם", לזכר נופלי הקיבוץ הארצי במלחמת ששת הימים, הוקדש עמוד לתולדותיו.

 

מאמר לזכרו

יעל-
כך,
כמו חיוך שלא הגיע על צחוקו
וכמו מבט שאל תהום-עומקו
שאל
וטרם נענה.

ועת עדנה וטוב הופכים הספד
ועת רעות נותרות כבדידות מרה,
אז הדמעות אילמות, הזעקה זכה.
ורק מאד מאד בודד.

וכך, את החיוך הזה שלא צחק,
את המבט הטוב, את כל אשר שתק,
אנחנו נעטיר לזר-נצחון אומה
ומי יתן יהיו לנו לנחמה.

לאן הולכים הנערים
שחלומם בותר
וחיוכם עפר?

היכן פורחות בשקט התקוות
ומטיללות האכזבות
ורוננות האהבות?

אנחנו עם הסתיו, לאט לאט נושרים
אבל לאן הולכים הנערים?

הלילה כאן עמוק רוטט
ושם
מעבר למילים
זוהר מבט אחד
אשר נשלח אל המשחקים
בטרם מת.

והמבט העז
על הספה של אלמוות
קורע את לבבי
וממוטט.

אלי!
הייכן היית
עם קרס רעי
ומבטו שותת?

היום, כשצריך לאהוב שבעתיים
לשתול שוב שמחות ואמונות-
היום אין בי עוד און לזכרונות.

היום, כשצריך לנשום עמוקות מול שמים
לפרוש זרועות, לכמוה-
היום אין בי שתילי תקוות לנטוע.

רע האילם שאהב מילתי
על חרבו מבכה אפסות תפילתי.

שולה

 

מאמר לזכרו

יעל שלנו איננו
היד כותבת והלב אינו רוצה להאמין. ימים מעטים קודם לכן כתבת לי, יעל, שהכל יהיה טוב, שהכל ייגמר ושוב נתראה כולנו. כתבת לי כמו תמיד ברוח מאמינה כל כך, עליזה כל כך- ועכשיו אינך.

תמיד היינו יחד, צחקנו יחד, חלמנו כולנו חלומות לעתיד, רצינו לעשות הרבה, אך אתה הלכת מאתנו. הלכת- ואולי רק בזכות זה נתת לנו את האפ- שרות להמשיך וליצור. אך קשה לנו להמשיך לבד כשאתה אינך אתנו.

אולי צעירים אנחנו מלהבין כי יש הכרח אכזרי במלחמה. אולי קטנים אנחנו מלהשלים עם עובדות שאין אנו רוצים להשלים עמן- אך אנחנו אוהבים אותך יעל- כולנו יחד וכל אחד לחוד.אוהבים אותך על שום שאהבת אתה אותנו תמיד, ידעת לראות בתוכנו את הטוב, את היפה.

ידעת למצוא את הדרך הנכונה לכל אחד-ועשית הכל בפשטות, בכנות שאין לה גבול ובחיוך חביב על השפתיים.

אתה לא אהבת להיסחף לזרם של כולם, רצית ליצור לעצמך דרך בה תוכל למצוא את שאתה מחפש. ראיתח אותך פעמים רבות נאבק עם עצמך, מתווכח עם עצמך ובעקשנות שאין לנצח אותה השגת את שרצית.

אני יודעת שלא אהבת את הצבא למרות שפעלת בו ככל יכותך. קשה היה לך להתאים את אישיותך לדמות החייל בצבא.

בכל פעם שהיית חוזר הביתה, היית מספר לכולנו על דברים רבים בצבא שלא היית מסוגל להזדהות אתם. אנחנו קיווינו, יעל, שיבוא יום כשאתה תהיה המפקד ותוכיח לכולנו כי אפשר למזג אישיות כשלך עם אישיותו של איש צבא.

בפעולתךהאחרונה ביום המלחמה הוכחת לנו- כי נשארת אותו יעל המוכן לתת את עצמך למען דבר שהאמנת בו. אך צר שהמחיר יקר כל כך.

עכשיו, יעל, חוזרים כולם הביתה. כל אחד למסלולו הרגיל ו-לדרך חייו הרגילה. אך שוב לא יהיה זה רגיל, כמו תמיד- כי אתה אינך אתנו.

נחכה לך יעל כמו שחיכנו תמיד ונצא לפגוש אותך ביין כל החיילים שלנו. תמיד יישאר מקום בלב לאותו חיוך שובבני שלך כשאתה חוזר הביתה, שמח לפגוש בנו.

אנחנו נאהב אותך תמיד, יעל, ולא נדע במה נוכל לנחם את הוריך ואת עצמנו.

בתיה

 

מיומנו של יעל

מתוך יומנו של יעל:

18.10.66

החוסר בחברה, באדם קרוב על ידך, זהו כנראה צורך שעומד מעל לכל החלטה עצמית שלך ושלפעמים כובל אותך.

על אף שנוכחתי שאני יכול ליצור את אושרי בעצמי, הרי שהדבר לא ניתן תמיד בידי, משום שהמטרה למענה אני חי איננה ברורה לי תמיד.

אבל, אף על פי כן, אני מוכרח להיות בעל החלטה משלי ליצור אושר ולהיות חזק.

אסור לי לתלות את עצמי במישהו, אלא אם כן אמצא את מה שאני מחפש.

מילות השיר "ושותק" שנכתב לזכרו של יעל

ושותק, ושותק… / נועם עמנואל (לזכר יעַל ירון)

עם רוח הסתיו לא נושרים העלים
הסתיו הוא תשוקה להיות לאביב
צפירת רכבות הנוסעות לאינסוף
ובכי אניות העוזבות את החוף
והגשם הזה הזולג לו בחוץ – ושוטף
ושותק, ושותק…

הערב הרד – דם משאיר אחריו
בלילה – הכל אל עצמו נאסף
רק העצב הזה של צפירת רכבות
כבדידות הכדור שנשכח לבדו
וצפירת רכבות, ותשוקות הסתווים
עוד כואב –
ושותק, ושותק…

תוגה היא דוגית מפליגה למרחק
אך תמיד, אך תמיד היא חוזרת לכאן
ובתוך הדוגית נער שיר שם ישן
ואיננו חולם –
ושותק, ושותק…

המון מנגינות התנגן בחייו
עד השתיק את קולן רעמו של הקרב
מנגינת השרירים הרוצים – עד כאב
מנגינת התקוות – מנגינה של הלב
מנגינת אהבה, מנגינה של חלום שחלם
ועכשיו הוא שותק.

תוגה היא דוגית…

בינות לעצים לוחשים הפרחים
על נער של שיר שנדם הם שחים.
על נער של שיר – שבערב אדום
עצם את עיניו – לא יראה עוד אור יום
והגשם הזה, הזולג – את פניו לא שוטף
ושותק, ושותק…

תוגה היא דוגית….
(1970)

 

ושותק / לזכר יעל ירון