יעקב מרדכי (פצ’נגה) ז”ל

יעקב מרדכי (פצ’נגה) ז”ל

בן חנה ואליהו

נולד בקוצי’ן שבהודו ב 1950

עלה עם משפחתו  ב-1954 והתיישבו בכפר יובל.

שרת בחטיבת גולני

יחידה: סיירת גולני

תפקיד: איש צוות

לחם ונפל בקרב להצלת משפחתו מידי מחבלים

ו’ בתמוז תשל”ה

מקום קבורה: חלקה צבאית, כפר יובל

קורות חיים:

יעקב למד בביה”ס היסודי בכפר יובל, המשיך בפנימיה הדתית “אחוזת נפתלי” שבטבריה,

וסיים את לימודיו בביה”ס “דנציגר” בקרית שמונה.

המחנך שלו בפנימיה אמר עליו שהיה “תלמיד נבון שהסתגל לכל מצב, שמילא כל הוראה

באחריות רבה ושהיה אחד התלמידים המצליחים והמוכשרים בפנימיה”.

אחת התכונות הבולטות שאפיינו את יעקב היתה הדבקות במילוי משימות. כשהיה נער ועזר עם

אחיו הגדול בעבודות המשק החקלאי של ההורים, הם היו יוצאים עם אור ראשון למרעה עם העדרים

ויעקב לא היה מוכן לחזור הביתה עד חשיכה כדי לנצל את מקסימום אור היום בשביל העדר.

בתור נער אהב לשחק משחקי כדורגל ואהד את קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה.

יעקב היה השוער במשחק, ובאחד המשחקים כשבעטו לשער הוא זינק על הכדור ואחד השחקנים

בעט בו בראש, בטעות. יעקב התעלף והזדקק לטיפול רפואי.

יעקב התגייס לצבא בגיל 17 וחצי  והתנדב לשרת בחטיבת גולני ומשם לסיירת.

חבריו לסיירת סיפרו שהצליח לעבור בקלות את כל המכשולים והקשיים למרות גילו הצעיר.

יעקב אהב מאוד את שירי ארץ ישראל היפה והטובה, בעיקר את השיר “זמר הפלוגות”, כי זה השיר

שליווה את סיירת גולני בצעדת “ארבעת הימים”, כשהיו נכנסים לירושלים ביום הרביעי של הצעדה.

 

בשנת 1971 נשא לאישה את שמחה, חברתו מימי הנעורים, ובספטמבר 1974 נולד בנו, אסף.

 

ב-13 ביוני 1975, בליל שישי, חצתה חוליה שמנתה 4 מחבלים מחזית שחרור פלסטין (ארגון אל-

צעיקה) שבלבנון, את גדר הגבול הצפוני של הארץ באזור הר צפייה. החוליה הגיעה לכפר יובל, מושב

ב”אצבע הגליל”, והתמקמה במטעי התפוחים של המושב. במשך יומיים הסתתרה החוליה תחת עץ

תות שבתוך המטעים ולא התגלתה למרות שהאבטחה תוגברה בעקבות סימני הפריצה בגדר הגבול.

ביום ראשון, 15 ביוני, עם אור ראשון, פרצה חוליית המחבלים לבית משפחת יוסף-חי. באותה עת

היו בבית אבי המשפחה, שני בניו החיילים, בתו שמחה ואסף התינוק בן  ה-9 חודשים.

יעקב היה כבר בעבודתו בחברת “אגד” בקרית שמונה וכששמע על החדירה חזר במהירות לכפר

וגילה שאשתו ובנו נמצאים בין בני הערובה.

למקום הגיעו כוחות צבא ואלוף פיקוד הצפון רפאל איתן (רפול). יעקב הפציר ברפול לצרפו לכוח

הפורץ וכשזה שמע שיעקב הוא בוגר סיירת גולני, הורה לו לעלות על מדים ואישר לו להצטרף

לכוח שהחל מתארגן לפריצה. הפקודה היתה שיעקב מוביל את כוח הפריצה עד דלת הכניסה לבית

ואז הופך להיות מספר 2 בכוח.

כוח הרתק ירה מכת אש ופגע במחבל שניהל משא ומתן ובמקביל יעקב פרץ את דלת הבית כי הכוח

התמהמה ולא פרץ. יעקב פרץ ראשון והצליח להרוג שני מחבלים בתוך הבית לפני שנפגע.

חיילי הכוח המשיכו בפריצה וחיסלו את המחבל הרביעי שהיה כבר פצוע.

בספטמבר 1975 הוענק ליעקב עיטור העוז על ידי הרמטכ”ל מוטה גור ובו נכתב בין היתר:

“כאשר שמע על חדירת המחבלים לכפרו מיהר לשם ממקום העבודה. משהגיע תידרך את

הכוח הפורץ ופרץ יחד איתם לביתו. הוא פרץ ראשון, ירה במחבלים ופגע בשניים מהם.

סמ”ר יעקב מרדכי ז”ל נהרג מאש המחבלים שהיו בתוך הבית.

במעשה זה גילה סמ”ר יעקב מרדכי אומץ-לב, קור-רוח והעזה תוך חירוף נפש”.

על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז תשרי תשל”ו ספטמבר 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

יעקב הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבכפר יובל יחד עם אשתו שמחה ואחיה נמי

שנהרגו אף הם בפיגוע.

יעקב השאיר אחריו תינוק בן  9 חודשים, הורים ו-8 אחים ואחיות.

לזכר הנופלים באירוע זה הוקמה בכפר יובל אנדרטה המתארת בני משפחה כרוכים זה בזה וקרויה:

“משפחה מלוכדת”.

אנדרטה נוספת אפשר לראות על יד שמורת תל-דן בצפון הארץ, בתחילת שביל ישראל, ובסמוך

יש חלקת מטעים שנקראת משק ש”י על שם שמחה ויעקב.