יעקב-שלמה גונין ז"ל

בן דינה ומיכאל-דוד
נולד בטבריה
בי"ט באלול תשי"ב , 3/8/1952
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס באוגוסט 1971
נפל בקרב
בי"ב בתשרי תשל"ד , 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מוצב החרמון
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: אשקלון
חלקה: 02, שורה: 05, קבר: 03.
הותיר: שני הורים ואחות
דרגה: סמל

 

בעל עיטור העוז

קורות חיים:

נולד ביום י"ט באלול תשי"ב (3.8.1952) בטבריה. עוד כשהיה פעוט עברה משפחתו להתגורר באשקלון. יענקל'ה התקבל לגן-חובה כשהיה בן שלוש בלבד, כיוון שכבר בגיל רך זה הצטיין בתבונה ובתפיסה מצוינת. את חוק לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר היסודי "בית יחזקאל" באפרידר, ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון העירוני.
יענקל'ה לא היה מן התלמידים המצטיינים בכיתתו, משום שהקדיש את רוב זמנו בעזרה לחבריו בלימודיהם. אולם בקיאותו בחומר הייתה עמוקה ורחבה. גם שיעורי הבית שלו נפגמו משום שנהג לקרוא מכל הבא ליד, עסק בספורט והתמסר לפעילות בבית-הספר. כבר בגיל צעיר היו דעותיו של העלם יפה-התואר מגובשות והוא ידע לעמוד על שלו. בקרב חבריו היה ידוע כמנהיג בעל סמכות ורחב-לב. בבית הספר יזם את החוג לדרמה וארגן פעילויות התנדבות, כגון איסוף בגדים לנזקקים.
הוא הצטיין בכל תחומי הספורט: היה שחיין מעולה וצלח את הכנרת מספר פעמים ואף הוסמך כמדריך צלילה. השתתף בעשרות צעדות ועסק בבניית דגמי מטוסים. כמו כן כתב פיליטונים ושירים והאזין למוסיקה. הוא זכה בהרבה מדליות על הישגיו בספורט ובייחוד בקליעה למטרה. הוא התייחס לכל אלה בזלזול ולא אחת נתקלו הוריו בדרך מקרה בעוד מדליה שבנם זכה בה ולא סיפר על כך. יענקל'ה היה חבר בתנועת ה"צופים", השתתף בהרבה פעילויות כחניך ואחרי כן כמדריך. בטיולים נהג תמיד לעזור לחבריו בנשיאת משא, בהדרכה ובעצה, ופעמים גם נתן להם מהמים שהביא עמו, והוא עצמו נשאר צמא. באימוני הגדנ"ע ראה חשיבות גדולה ולא חסך מאמצים בפעולותיו בתחום זה, והגיע להישגים מעולים בזכות כושר המנהיגות שלו. בלי שיעבור קורס מפקדי כיתות, מונה יענקל'ה מ"כ בזכות כשרונותיו. לא אחת מילא את מקום המפקד הממונה עליו ביעילות, במסירות וברוח טובה.
יעקב גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והוצב בחיל האוויר. הוא עמד בבחינות הכניסה לקורס טיס, אך כעבור ארבעה חודשים הועבר לחטיבת "גולני", תוך זמן קצר התבלט כחייל מצטיין והיה מטובי המקלענים בחטיבה. בזכות כושרו הגופני המעולה, כוח רצונו והידע הרב שרכש נעשה קלע מצוין ותוך זמן קצר מונה כמדריך וגם הציע מספר שיטות לייעול הקליעה בכלי נשק מסוימים. דומה היה כאילו הכין את עצמו כל חייו לקראת השירות בצבא, וכאילו היה לו הצבא ייעוד. את הפרק המסכם של הטירונות, שכלל מסע של 120 קילומטרים, עשה והוא סובל מדלקת-גיד ברגלו. הוא בלע כדורים, חרק שיניים וצעד. רק כשהגיע כדי אחד-עשר קילומטרים מנקודת הסיום, והקדים בהרבה את רוב הצועדים, הסכים שיסיעו אותו אל היעד. בכל ימי שירותו בצבא, הצטיין יענקל'ה במשמעת-עצמית איתנה ובידע צבאי רב, שהפתיע לעתים את מפקדיו. כל משימה שהוטלה עליו ביצע בשלמות ובקפדנות ותמיד דרש מעצמו ומאחרים יותר יעילות, יותר התמדה ויותר דבקות במטרה.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא יענקל'ה אל יחידתו ברמת-הגולן. היחידה חכתה שעות רבות להסעה בראש-פינה וכאשר הגיע זחל"ם יחידי מיד קפץ עליו. קבע את המקלע בכנתו. ארגן הכל סביבו. ואמר: "זהו זה. אני יוצא למלחמה. לא מעניין אותי אם מורידים או לא – אני נשאר!" גם מפקד המחלקה היה מעוניין שיענקל'ה יהיה אתו. משום שסמך עליו וידע כי אפשר להטיל עליו כל משימה והוא יבצעה בשלמות. הוטל על היחידה לכבוש את מוצב החרמון. שנפל בידי הסורים לפני כן. סיירת החטיבה שיענקל'ה שירת בה הובילה את החטיבה. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נתקלה הסיירת במארב ובקרב שהתחולל נפגע יעקב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון והשאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. על גבורתו בקרב הוענק לו "עיטור העוז" וזה נוסח כתב העיטור; "לאות ולעדות כי 2141076 סמל גונין יעקב ז"ל גילה גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף-נפש. תיאור המעשה: ביום 8 באוקטובר 1973, בקרב הראשון על החרמון, שימש רב"ט יעקב גונין ז"ל כמפעיל מקלע בחוד של הסיירת, שנעה בכביש. עם ההיתקלות בכוח הסורי שמר על קור רוחו, ויחד עם 4 לוחמים אחרים נלחם שעות מספר בעמדה, בעוד הסורים מנסים כל הזמן לכתרם. בזמן הקרב, שהתנהל מטווחים קצרים ביותר ובערפל כבד, דילג רב"ט יעקב גונין ז"ל מעמדה לעמדה, וכאשר ניסו הסורים להסתער על עמדתו, קם, וביריות מן המותן שבר את ההסתערות. באחד הדילוגים נפגע מכדור בראשו ונהרג. הודות לאומץ לבו ובזכות עבודתו המאומצת והיעילה, נמנעה ההסתערות של הכוח הסורי על העמדה החיונית של כוחותינו. על מעשה זה הוענק לו עיטור-העוז, לפי חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל תש"ל – 1970. רב אלוף מרדכי גור, ראש-המטה-הכללי". דברים לזכרו פורסמו בספר "רעות שכזאת", שהוציאה לאור חטיבת "גולני" לזכר חלליה, ובגליון מס' 46 של השבועון "במחנה".