המפה באדיבות OSM
נקודת התחלה: הכניסה מכביש 581 למחלף באקה-ג’ת, נ.צ: 702133 / 201512. נקודת סיום: תל גשר הרכבת הישנה מעל נחל יכון , נ.צ: 695665 / 200628
אורך המקטע: כ 11 ק”מ.
מפת סימון שבילים מספר 7: השרון ומערב השומרון.
במקטע זה אנו ממשיכים לנוע באזור המשלב ישובים כפריים (מושבים וקיבוצים) וביניהם מרחב של שטחים חקלאיים. תערובת של חום וירוק פרוסה סביב מלוא העין. מתחילת המקטע ועד אזור מאגר המים חביבה השביל מתלכד עם שביל רוכבי אופניים במקביל וסמוך לכביש 6. מתחילים בגשרון (1) על כביש הגישה המגיע מכביש 581 לכביש 6. מזרחית לנו, מעבר לכביש ממוקם הישוב ג’ת. הוא נוסד במאה ה 19 על ידי תושבים מבקה אל גרביה על שרידי ישוב קדום. במקום זה, שכנה בעבר עיר ממלכה מרכזית גת-פדלה, ששרידיה מצויים היום בתל ג’ת בחלק המערבי של העיירה הנוכחית. היא הייתה עיר חשובה למדי: תחומה השתרע בין צפת ( תל אסאויר שבפתח נחל עירון לבין שוכה היא ח’רבת שויכת א ראס) מדרום לה שכנה ממלכת אפק , שהייתה קשורה עם ערי הממלכה של השפלה . לתחומה של גת פדלה השתייכו היישובים ששכנו לאורך ציר “דרך הים” במזרח השרון ” , לרגלי במת ההר (שוכה , יחם , צפת וכן עירון) ואולי גם ערים ששכנו על הסעיף המערבי של “דרך הים” ( תל אבשר , תל זרור = ז’רר) . לעורק התחבורה המרכזי שעבר בשרון נודעה חשיבות כלכלית רבה , והוא שהצמיח וליכד את עיר הממלכה גת פדלה. חורבות העיר מוזכרות עוד לפני כן בתעודות אל עמארנה מהמאה ה 15 לפנה”ס. השרידים שנתגלו על התל הם מתקופות רחבות, החל מהכנענית ומאוחר יותר הרומית ביזנטית. ממערב לנו קיבוץ להבות חביבה שנוסד ב – ,1949 ונקרא על שם הצנחנית חביבה ריק , שהוצאה להורג בידי הנאצים . לאחר קרוב ל 4 ק”מ נחצה את כביש 5815 המקשר את להבות חביבה עם קיבוץ מגל. כמה מאות מטרים נוספים יביאו אותנו לנחל חביבה שהוא אחד מיובליו הגדולים של נחל חדרה. ראשיתו של הנחל בצפון השומרון, ואחרי שהוא יוצא למישור החוף הוא פונה צפונה ליד קיבוץ להבות חביבה, ונשפך לנחל חדרה בקרבת צומת חביבה. בנחל זורמים מים כל השנה, הן ביוב המגיע מכפרי צפון השומרון והן מעיינות קטנים המאפיינים את נחלי האזור. בחלקו התחתון של הנחל פותח בשנים האחרונות פארק קטן ובו מסלול הליכה, נטיעות צעירות ושולחנות אבן להנאת המטיילים.
כאן השביל שלנו פונה בחדות לכיוון צפון מערב והוא ממשיך על שפת ערוץ נחל חביבה כאשר הוא אינו מתלכד יותר עם שביל האופניים ועוזב את התוואי הסמוך לכביש 6. לאחר כמה מאות מטרים הוא מבצע פניה דרומה ועובר צפונית למאגר חביבה (2) שהוא מאגר מי קולחין בנפח של 2.5 מיליון מ”ק המשמש לצרכים חקלאיים לאחר שהמים עוברים טיהור. השביל עובר לבסוף מצדו המערבי של המאגר , פונה מערבה וסמוך לכביש 581 פונה דרומה. כ 300 מטר דרומית לחיבור זה, כביש 581 פונה היישר מערבה אך השביל שלנו ממשיך ישר דרומה. בנקודה הזו שבה חוצים את הכביש (3) רואים את תוואי הרכבת הישנה המגיע מצפון מערב וממשיך דרומה, כשתוואי השביל שלנו מתלכד אתו עד למרגלות תל קקון שעוד מעט נגיע אליו. כאן אנו כבר בקצה הצפוני של אדמות עמק חפר שנרכשו בשעתו על ידי יהושוע חנקין. אדמות העמק משתנות לסירוגין מחמרה לטרה רוסה והן פוריות ואכן עד היום שטחים רבים בו מנוצלים לעבודה חקלאית. עמק זה, במרכז השרון מוזכר בתנ”ך גם כשם של עיר או כאזור גאוגרפי. מלך חפר, הוא אחד ממלכי כנען שהכה יהושוע בעת כיבושיו את הארץ וברשימת המלכים מקומו בין “תפוח” המזוהה עם תל שייך אבו זרד שמדרום לשכם ובין מלך אפק. “ארץ חפר” הייתה חלק מהנציבות השלישית של שלמה המלך (מלכים א,ד,י). השם עמק חפר ניתן לאדמות ואדי חוארית, שנרכשו על ידי קק”ל במאי 1929. מוסדות ההתיישבות באותה תקופה חיפשו שם חדש-ישן לאדמות אלה וכך אזור הואדי הזה הפך לעמק חפר. עד מלחמת העולם הראשונה, היה עמק זה אחד הריקים והמוזנחים בארץ. שטחים נרחבים ממנו היו ביצות שנגרמו מהצפות של נחל אלכסנדר ויובליו ושל מי התהום שעלו על פני הקרקע בהעדר ניקוז מתאים. בעת רכישת הקרקעות התגוררו במרחב עמק זה כמה מאות בדואים שהגיעו בשעתו מהחור והתפרנסו מגידול מקנה, הובלת סחורות על גבי גמלים ועבודה במשקים האיכרים בחדרה. לאחר רכישת האדמות נמשך פינויים עד 1930. על שטחים של כ 6000 דונם (מתוך 30,718 דונם) המשיכו חלק מהבדואים להתגורר ובינם לבין הארגונים היהודיים “ויתקין, ו”העמק” שהחלו לחרוש את האדמות פרץ סכסוך משפטי הסתיים כעבור כשנתיים, או אז התפנו הארגונים להמשך העבודה החקלאית. בהמשך יובשו ביצות העמק תוך הסדרת ניקוזים מתאימים ואדמותיו הפוריות התמלאו בשטחים מעובדים ומטעים הקיימים עד היום.
נמשיך דרומה לאחר חציית הכביש ונבחין מערבית לנו בבתי קיבוץ המעפיל שעלה על הקרקע ב 1945 על חלק מאדמות הכפר קאקון שנרכשו על ידי יהושוע חנקין. המתיישבים הראשונים לא היו חברי גרעין המעפיל אלא חלק מקבוצה של רוכשי אדמות שקנו אותן על מנת להקים ישוב שיעסוק בפרדסנות. בשנות המרד הערבי (1936-1939) ננטש המקום וחלקו נהרס על ידי תושבי קאקון. ב 1942 רכשה קק”ל את האדמות מהרוכשים המקוריים והעבירה אותן לאנשי הגרעין שעלו לאחר שלוש שנים להתיישב במקום. בהמשך, עוברים ממזרח לישוב אומץ שהשביל עובר בסמוך לחממות והמטעים שלו. המושב הוקם באוגוסט 1949 על אדמות הכפר קאקון. התושבים הראשונים בו השתתף בקרבות האזור מול גדוד חיטין העירקי שהיה חלק מ “צבא ההצלה”. קצת לפני שמגיעים אל מול המושב, עוברים על גשר הרכבת הישנה (שהזכרנו קודם) מעל נחל אומץ (4). כיאה לבניה באותה תקופה זהו גשר אבן עם קשתות, נאה למדי. קו רכבת זה היה חלק ממה שנקרא: “המסילה המזרחית”. זהו קו רכבת שעברה באזורי השרון, השפלה והנגב והגיעה עד מערבו של חצי האי סיני. היא נסללה על ידי הצבא העותומאני בשנים 1915-1917 כחלק מציר לוגיסטי לשינוע כח אדם ומשאבים במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. אחרי שהבריטים השתלטו על הארץ, הוארך הקו עד חיפה ושימש כקו הרכבת המרכזי של המדינה גם לאחר קבלת העצמאות עד שהוחלף על ידי קו החוף הפעיל כיום.
נמשיך עם השביל דרומה ואגב כך נזהה ממזרח לנו את מאגר חביבה, למי קולחין. נעבור את כביש 581 בטרם נעלה ונרד מתל קאקון, נראה מזרחית לנו את ה “מאגר המזרחי” – זהו מאגר מי הקולחין הגדול בארץ שתכולתו כ 5 מיליון ק”ב. מי נחל שכם מוסטים אליו באמצעות סבר ועוברים טיהור במתקן שפכים לשם שימוש לצרכים חקלאיים. מהסוללה המקיפה אותו יש תצפית טובה לשיפולי השומרון ולעמק חפר. הגענו לתל קאקון (5) נעלה עליו. מעט לפני האנדרטה לזכר לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בקרב על כיבוש התל נבחין בבאר קקון, ששימשה את הכפר שהיה קיים כאן. הבאר מכילה מים כל ימות השנה. מהבאר נמשיך לאנדרטה ונעצור כאן להסבר.
תל קאקון מתנשא לגובה של 52 מטר והתצפית ממנו מרהיבה. ניתן לראות ממנה את השומרון, את עמק חפר הפרוס למטה ובצפון גם את אזור המוחרקה שבמזרח הכרמל. המקום היה מיושב ברציפות מהתקופה הרומית ועד ל 1948. בתקופת גדולתה של קיסריה העתיקה, העיר ששכנה כאן נכללה בתוכנית המתאר שלה כלומר הייתה חלק מערי מחוז קיסריה ומכאן אנו למדים על חשיבותה בעת ההיא. במרכז החירבה הנראית כיום על התל ישנם שרידים של מנזר ממלוכי שהוקם על יסודות צלבניים. השריד הקדום ביותר שנמצא על התל הוא אבן ועליו כתובת באכדית ככל הנראה חלק ממצבה אשורית מהמאה השמינית לפני הספירה. בתקופה הרומית החל ישוב הקבע בו ובתקופה הצלבנית היה עליו ישוב שהצלבנים קראו לו קאקון, על הדרך הראשית קיסריה -שכם. בתקופה זו המקום שויך למושל אזור קיסריה וישב בו ממונה מטעמו. בתקופת הקרב המפורסם בקרני חיטין ישב בו כח של הטמפלרים. בשנת 1260 כבש המצביא הממלוכי בייברס את המבצר. לאחר כיבוש קיסריה הרסו הממלוכים באופן שיטתי את המבצרים והישובים במישור החוף על מנת להקשות על פלישות נוספות של כוחות זרים לארץ. המרכזים המנהליים של הממלוכים עברו מזרחה ובקאקון היה מרכז כזה. ב 1267 שופץ והורחב המקום על ידיהם. לאחר התקפה נוספת של הצלבנים ב 1271 שכשלה, בוצר המקום ושימש גם כחאן (אורחן – מלון דרכים לשיירות) מרכז מסחרי , תחנת דאר ממלכתית ושוק בציר עירון-קאקון א-טירה א-נבי ימין א ג’לג’וליה ראס אלעיין. במרכז הגבעה מצויים של מגדל דו קומתי מרובע, המתנשא לגובה של כ 15 מטר כנראה מהתקופה הצלבנית. בדרום מערב נראה קטע מהחומה שהקיפה את המבצר כנראה מהתקופה הממלוכית או העותמאנית. בדרום רואים מגדל עגול עם חרכי ירי שהיה כנראה חלק מחומה זו. בצפון מזרח הגבעה מבחינים בבמבנים מקומרים כנראה מהתקופה העותמאנית. גם בתקופה זו הייתה כאן סוכנות דאר ממלכתית המקום שימש כבירת נפת נאחיה. בעת מעבר צבא נפוליאון בארץ, נערך קרב בין צבא זה לצבא העות’מאני מזרחית לתל. בתקופת המרד הערבי, היה תל קאקון והכפר בסיס ליחידות טרור פלסטיניות שפעלו נגד הישובים היהודים באזור ופגעו בקו המתח הגבוה ובמסילות הברזל. במלחמת העצמאות הטרידה קאקון את הישובים הסמוכים ובמיוחד את קיבוץ המעפיל שהיה בטווח האש של המקלעים מהכפר וכל תנועה בקיבוץ במשך היום היוותה סכנה. בסוף מאי 1948 התבססו בצפון מזרח הכפר כוחות עירקיים שהשתייכו ל”צבא ההצלה” . הייתה סכנה שקאקון תהפך לנקודת מוצא שממנה תבותר הארץ לשניים. בלילה שבין ה 4 ל 5 ביוני, בעקבות הנסיגה מג’נין הוחלט לתקוף את המקום והוא נכבש עם בוקר על ידי גדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני שיצא בשעות הלילה מעין החורש. הכח הכובש עמד כל אותו היום אל מול התקפות הנגד העירקיות בסיוע מטוסים אך החזיק מעמד והכפר נשאר בידי צה”ל. לאחר קום המדינה הוקמה עליו מעברה שחוסלה במשך הזמן.
מתל קקון נמשיך מזרחה. נעבור ליד שרידי הכפר קקון ולאחר כמעט קילומטר, השביל פונה דרומה. נרד בו בירידה מתונה בנוף המטעים סביב לכיוון נחל יכון. לאחר מלחמת השחרור, הוקמה מעברה באזור שבין תל קקון לגשר הרכבת הישנה מעל נחל יכון. לאחר קצת פחות מקילומטר נגיע לגשר הרכבת הישנה מעל נחל יכון (6).
כאן מסתיים מקטע זה.
הנחיות כלליות להולכים במקטע זה
אחריות המטייל
- כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
- כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
- כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
- כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
- המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
- באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול.
- במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
- על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.
זמן הליכה משוער: כ 6-7 שעות כולל הפסקות.
דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל
הוראות בטחון למקטע זה:
- יש לשים לב לאותם קטעים קצרים בהם הולכים לצד כביש או חוצים כביש.
- יש לשים לב לבורות ובארות באזור המסלול במיוחד הבאר שהוזכרה קודם בתחנת הרכבת הישנה הסמוכה לאחיטוב.
טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה) 08-9253321
טלפונים לחרום: תיאום שטחי אש פיקוד צפון : 04-6979007, משטרת חדרה: 04-6327444 , מכבי אש 102
אפשרויות חילוץ במסלול: ניתן לחלץ לאורך כל תוואי המקטע.
אפשרויות לינה באזור: ביישובי האזור מאור, להבות חביבה המעפיל.
מקומות שכדאי לבקר בהם באזור
– נחל חביבה בקטע ששוקם קרוב לקיבוץ להבות חביבה
– אוטופיה – גן בוטני יפהפה בקיבוץ בחן
– לחובבי יין: יקב אליגוטה במושב גן יאשיה