נמרוד בין ז”ל

בן חדווה וירחמיאל
נולד במזרע
בט’ באב תשי”ב , 5/2/1952
התגורר במולדת
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בנובמבר 1971
נפל בקרב
בי”ב בתשרי תשל”ד , 8/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מוצב החרמון
באזור רמת הגולן
מקום קבורה: מושב שיתופי מולדת
הותיר: אם, שתי אחיות ואח
דרגה: סמ”ר

 

קורות חיים:

נמרוד, בן חדווה וירחמיאל ז”ל, מניצולי השואה, נולד ביום ט’ באב תשי”ב (5.2.1952) בקיבוץ מזרע. בהיותו בן חמש עברו הוריו למושב השיתופי מולדת. הוא למד בבית-הספר היסודי במולדת ואחרי כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי בעין-חרוד, במגמה של מסגרות מכנית. נמרוד העדיף את העבודה המעשית ולימוד המקצוע על פני השיעורים העיוניים, אם כי גם בהם גילה תועלת רבה. הוא בילה שעות ארוכות בסככת המכונות, למד להכיר את המכשירים ואת הכלים החקלאיים על בוריים והיה משפץ ומתקן את הטעון תיקון. הוא אהב את עבודתו והקדיש את רוב זמנו לטיפול בבעלי-חיים. יותר מכל אהב את העבודה בדיר ובאורווה. הוא היה נער מלא שמחת-חיים ובעל חוש הומור. תמיד ריכז את חבריו למפגשים חברתיים, למסיבות ולטיולים, ותמיד עמד בהם במרכז ההתעניינות. חבריו זוכרים את הכישרון הרב שגילה בסיפור בדיחות ואת מעשי הקונדס, שהיה ראש וראשון להם. הוא ידע תמיד לעודד ולרומם את מצב הרוח, גם ברגעים הקשים ביותר. הוא אהב מוסיקה ושירה, השתתף במקהלת בית-הספר והיה ידוע כרקדן מעולה. כשהיה בן 18 נהרג אביו בתאונת עבודה. מאז הפך נמרוד להיות ראש המשפחה, היה לעזר לאמו ולמדריך לאחיו ולאחיותיו הצעירים ממנו. הוא התגלה כאדם חושב, בעל שיקול דעת רציני ובוגר, היודע לקבל החלטות מכריעות בתבונה ובפיקחות. הוא היה שותף מלא לעבודה במשק והשקיע את כל מרצו ואונו בעבודה. נמרוד גויס לצה”ל בתחילת נובמבר 1971 וביקש להתנדב ליחידה קרבית. הוא צורף ליחידת הסיור של חטיבת “גולני”, בה עבר קורס מפקדי כיתות וקורס מש”קי תול”ר. גם ביחידתו השרה נמרוד מהשקט הנפשי המיוחד לו ומרוחו הטובה. הוא ביצע את המוטל עליו בדייקנות ובשלמות, הקפיד למלא ולהשלים את הפרטים הקטנים ביותר, כשהוא עושה מעשיו מתוך שמחה ורצון ומתוך תחושת ייעוד והכרה בחיוניות ההתנדבות. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה ברמת-הגולן. ביום י”ב בתשרי תשל”ד (8.10.1973), נערך הנסיון הראשון לכבוש את מוצב החרמון, שהיה מוחזק על-ידי הצבא הסורי. הכוח של נמרוד, שהתקדם תוך כדי טיפוס על סלעים ומצוקים, נותק מיתר אנשי היחידה והוקף על-ידי חיילים סורים רבים. נמרוד השיב אש לעבר הסורים, כשהוא משנה מדי פעם את מיקומו וחושף עצמו לכדורים שנורו מכל עבר. בשעת בלימת ההסתערות של הסורים נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במולדת. השאיר אחריו אם, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון. משפחתו ומושב מולדת הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, מפי חבריו למשק ולשירות הצבאי.
מסלול ניווט לזכרו – חרמון-שיאון.

 

מאמר לזכרו – יהודה

לדינה ולהורים שלום רב,

לאחר קריאת המכתב על נפילתו של נמרוד, הרגשתי צורך לכתוב מכתב נוסף. תחילה חשבתי לכתוב לחדוה אבל אני לא הייתי מסוגל, לכן אני מבקש מכם להעביר לה את תנחומי הכנים. נמרוד היה אחד החברים הטובים ביותר שהיו לי.

חברותנו החלה מאז שבאנו ארצה, ובמיוחד בזמן האחרון מאז השירות הצבאי. התגייסנו באותו יום והיו לנו כוונות ללכת לאותה יחידה, ורק ברגע האחרון נפרדו דרכינו ואני הגעתי ליחידה אחרת. כמו כן, לפני השירות חילקנו חדר יחד וחווינו חוויות רבות במשותף, בתחומים שונים.

הידיעה על מותו פגעה בי קשה, והגבירה בי את ההרגשה עד כמה שמלחמה יכולה להיות אכזרית. אני מצטער שהיה עלי לכתוב מכתב כזה, אבל פשוט מוכרח הייתי להעלות על הכתב את ההרגשה שהיתה לי כלפיו.

עד כאן להפעם, בתקווה שלא יהיו בשורות קשות כאלה בעתיד.

ממני האוהב תמיד

האח והבן

 

 

מאמר לזכרו – ידידה

לנמרוד,

נמרוד!… קשה לי לכתוב עליך, כי עוד לא השלמתי עם האסון הנורא, ועל כן אליך ולא עליך. אולי כך יהיה יותר קל. אינני יכולה להסתגל למחשבה המחרידה שלא אראך עוד לנצח. אתה הרי עוד חלק מאתנו מאז ומתמיד,
ולא יתכן שפתאום כך תיעלם, אנחנו זקוקים לך, צריך להמשיך, כולנו יחד, ולו גם כל אחד בדרכו. אבל… לחיות!

לרגע נראה לי שרק חלום בלהות חלמתי והנה אתעורר ואראה שוב את דמותך מהלכת ביננו. תמיד היית מלא ביטחון עצמי, קליל, מקבל הכל ברצון ובקלות. המלים “הכל בסדר” או “יהיה בסדר”, אפיינו את תשובתיך. תמיד אהבת לצחוק ולרקוד אתנו. “נמרוד שלנו”, שכה אהב לחיות, לשמוח ולפעול-איננו. תסלח לי אם אומר, במלים כה נרגשות, ובעיניים דומעות מבכי: אבד לנו חבר, חבר יקר, חבר מסור וגם גיבור.

נמרוד, תמיד תישאר בן כיתתנו ולעולם תהיה ה”גיבור” שלנו. לא נוכל לשכוח אותך. לא אדע אם תסתגל אי פעם לרעיון, שאכן לא תחזור עוד אלינו.

 

מאמר לזכרו – ניר

נמרוד, הנער, כמעט ילד טרם מלאו לו 22 שנה. זה אך החל לטעום מן החיים. הכל עוד היה לפניו, הטוב היפה והמהנה.

חיוכו הרחב וקונדסי, המזמין כאילו למעשה שובבות ושמחה, נפל ונהרג בקרב על החרמון, אחד מן הקשים והעקובים מדם שבקרבות הצפון.

במה ננחם את המשפחה, במה נתנחם כולנו? למעשה אין מילים. כל מילה נוספת תהיה כאילו שלא במקומה. אלם של צער עמוק אולי יביע יותר מכל את אשר בליבנו. שותפות בחיים וסיוע בכל הניתן ונשיאה בנטל, וכל אשר עוד לפנינו, הוא אשר יתן לכולנו כח וירעיף עידוד למשפחה.

יהי זכרו ברוך