נסים עובדיה אלון ז”ל

בן רחל ויחיא
נולד בירושלים
בי”ב בתשרי תשל”ג , 20/9/1972
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס בנובמבר 1990
נפל בעת מילוי תפקידו
בי”א בשבט תשנ”ב , 15/1/1992
מקום נפילה: ישראל
מקום קבורה: ירושלים – הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 11, שורה: 07, קבר: 01.
דרגה: סמל

 

קורות חיים:
בן רחל ויחיא. נולד ביום י”ב תשרי תשל”ג (20/9/1972) בירושלים. הוא למד והתחנך בעיר הבירה. את לימודיו החל בבית הספר היסודי – דתי בגבעת מרדכי והמשיכם במגמה הגיאוגרפית בבית הספר התיכון “הימלפרב”. נסים גילה עניין במחשבים ובספורט, ובשעותיו הפנויות שיחק כדור סל, עסק בירי, והתנדב לשירות במד”א ובמשמר האזרחי. טרם גיוסו נסע עם חבריו לטיול בקנדה ובארה”ב.

בחודש נובמבר 1990 גויס נסים לשירות חובה בצה”ל. בתום טירונות החי”ר הוצב לשרת בגולני, עבר קורס צניחה וסיים בהצטיינות קורס צלפים. מפקדיו העריכוהו כחייל טוב מאוד. נסים עבר קורס סמלי סיירות ובחודש ינואר 1992 יצא לקורס מש”קי סיירות, שממנו לא שב.

נסים נפל בעת מילוי תפקידו ביום י”א בשבט תשנ”ב (15/1/1992). במהלך האימונים התהפך ג’יפ הסיור שבו נסע ונסים נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות – זיוה וענת

לאחר מותו הועלה נסים בדרגה. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “נסים שירת בסיירת גולני תקופה של 15 חודש ועמד לסיים מסלול כלוחם ביחידה. המסלול ביחידה הנו מסלול קשה ומפרך המשלב בתוכו גם קושי פיזי וגם התמודדות שכלית ונסים עמד בזה בצורה המכובדת ביותר. נסים היה חבר ולוחם אהוב בצוות וביחידה. הוא שימש מודל לחיקוי לחבריו, בקור רוח, ובעיקר ברצון להיות הכי טוב. נסים שימש ביחידה כצלף טרור, תפקיד המעיד על האדם. נסים נבחר לתפקיד זה רק מסיבה אחת והיא שמפקדיו סמכו עליו במאה אחוז. זהו תפקיד שרק הטובים שבינינו זוכים לעשותו ונסים היה אחד מאלו”.

להנצחת זכרו תרם אביו תרומות לבית הכנסת נווה – יוסף שבגבעת מרדכי.
מסלול ניווט לזכרו – רמה”ג – “הקניון השחור”.

 

 

מאמר לזכרו מהאחות

כבר לא אחי הגדול
עוד מעט אחי הקטן,
ההתקרבות הזאת
הנגיעה באפקי האין
מטשטשת את מושג הזמן,
מכה בי,
מטלטלת את כל גופי
ומסנוורת עד לעיוורון.

המעגליות הזאת בטבע
מבקעת את הקרום אט אט,
אני מביטה כאילו מלמעלה
אולי קצת דרכך,
דרך העיניים החדשות
שמותך העניק לי
ומקרקע אותי
איתן על האדמה,
פותח בפני את שער
הסבלנות,
הסלחנות
והאהבה הגדולה.

 

 

מאמר לזכרו מהאח הצעיר

ניסים

פעם לפני הרבה זמן… כך זה מתחיל.

פעם היה לי אח גדול שכל הזמן היה מכניס בבית אוירה טובה, כאילו איזה רוח באה ופתרה את הבעיה. תמיד היה לו חיוך על הפנים, כאילו איזה פרצוף שאי אפשר למחוק אותו.

כשהודיעו לי שאחי הגדול מת- לא האמנתי. האח שהיה תמיד שמח… האח האמיץ שלי כבר לא יחזור אלי?

ניסים, תמיד אזכור אותך בתור האח הגדול והאמיץ שלי.

יהיה זכרך ברוך

ענת

 

 

מאמר לזכרו – הצוות בסיום מסלול

לפני מספר חודשים זה קרה.

ירדנו, הצוות, לאימון ג’יפים בדרום. ביצענו ניווטים רכובים באיזור באר שבע. יום רביעי בערב, מזג אוויר קשה אילץ אותנו לחזור לבסיס, נסענו בשיירה. לילה, ערפל, גשם טורדני שלא פסק. שלושה ק”מ לפני צאלים סטה הג’יפ ועלה על תלולית. הרכב התהפך בעוצמה וחזר לעמוד על גלגליו.

הגענו במהירות ומצאנו את ניסים מוטל על הארץ – מת.
חבר, היום אנו, הצוות שלך, חוגגים סוף מסלול. סוף למסלול ארוך ומייגע, שכה רצית לסיימו, עברת איתנו פרק ארוך טרם נפילתך.
ישנם דברים בך, ניסים, שלא ניתן לשכוח. את החיוך הנצחי על פניך התמימות, אור, שמחה בעיניים, טוב לב, ונכונות לתת את הכל, המורל היה כה חשוב לך, ברגעים הכי קשים ידעת לזרוק בדיחה, לטפוח על השכם ולפצוח בשירה, סחפת אותנו אחריך.

אהבנו אותך, חבר, כולנו האמנו בך.
ניסים, עתה בתום המסלול, אנו, חבריך לנשק, מרכינים ראש, ונוצרים בליבנו את דמותך.

יהי זכרך ברוך.

חבריך לנשק.

(הדברים הוקראו בטקס סיום המסלול)

 

 

מאמר לזכרו – חבר

העץ של גולני

עצים רבים יש בגינה
חלקם עומדים לנצח,
חלקם נובל וחלקם נגדע
סתם, בלי סיבה.

אנחנו החיים שתולים כעצים
על פלגי דמכם, אחינו המתים.

ניסים, חייך שהיו כה קצרים
נגדעו, מן הסתם, מסיבה
שאיש אותה עדיין לא מבין.

כאותו עץ הגולנצ’יקים הכית
בנו את שורשך, שורשי ההקרבה
ושורשי המנהיגות.

מאמר לזכרו

בראשית

בראשית ברא אלוהים את השמים,
רוגעים ברא אותם, תכולים.
ובם מקום לא לנשמה אחת או שתיים,
רב המקום לכל נשמות החיילים.
וביום ההוא בין הערביים,
עת הפכת לאחד החללים
כלל לא חרדתי בן יפה עיניים,
כי ידעתי, השמים הם גדולים.