עמית יצחק אלכסנדר ז”ל

בן אסתר וגיל (יהודה)
נולד בקיבוץ עין הנצי”ב
בב’ באלול תשל”ה , 9/8/1975
התגורר בעין הנצי”ב
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס באוגוסט 1993
נפל בעת מילוי תפקידו
בי”ח באדר ב’ תשנ”ה , 19/3/1995
מקום נפילה: שטח אש 100
מקום קבורה: קיבוץ עין הנצי”ב
הותיר: הורים, ארבע אחיות- טל, יעל, הדר, ודפנה ושלושה אחים- יותם, אלעד ובנימין
דרגה: טוראי

 

קורות חיים:

בן גיל ואסתר. נולד בקיבוץ עין הנצי”ב ביום ב’ באלול תשל”ה (9.8.1975) בשלהי הקיץ. בן בכור למשפחה בת שבעה ילדים. הוא נקרא בשם עמית מלשון ידיד, לזכר בן כיתתה של אסתר אימו, שנפל במלחמת יום הכיפורים.

כבר בילדותו התגלו בעמית התכונות המיוחדות והכישורים הרבים, שהפכוהו במשך השנים לאישיות רב גונית. הוא היה בעל קסם אישי רב, היה בו חן מיוחד ובזכותם הצליח להגיע ללב כל אחד, מבוגר וילד גם יחד. תקופת לימודיו היסודיים והתיכוניים עברה עליו בבית הספר המשותף “שדה אליהו” בשדה אליהו. מכיתה ז’ למד עמית במגמה התורנית בבית הספר, והצטיין בלימודי הקודש והחול. כמו כן היה ספורטאי מצטיין והגיע להישגים נאים בתחום זה. עמית היה פעיל מאוד בחברה ותרם רבות לכל אירוע ולכל פעילות חברתית, הוא עזר לתלמידים מתקשים ונהג לטפח גם את אלה שנזקקו לחיזוק חברתי. ניכרו בו יצר ההרפתקנות, הסקרנות האינטלקטואלית וההתעניינות בתחומים רבים. חבריו מספרים על שמחת החיים שלו “המשתלבת טוב כל כך עם הפריחה מסביב, על החיות שבו, המרץ והחיוכים, על היותו ספונטני, לפעמים יותר מדי. קופץ מהצוקים הכי גבוהים, מחליט באמצע הלילה על נסיעות לכינרת, לגלבוע, על שחייה לילית במעיין. לא נלחץ משום דבר, לא מתעייף. פשוט סבלני, סובלני, רגיש,אכפתי, חבר של כולם. נותן כל הזמן בלי לחשוב על לקבל. פשוט בחור טוב, הכי טוב שיש”.

אחד ממאפייניו הבולטים היה הכישרון המוזיקלי שלו, הוא הפליא לנגן בחלילית ואחר כך בקלרינט ובסקסופון. מגיל צעיר מאוד הופיע באירועים שונים בקבוצה ובבית הספר, בתקופת התיכון הקים עם כמה נגנים תזמורת בשם “יליד העמק”, והיא הופיעה בחתונות ובשמחות ואחר-כך אף ערכה סיבוב הופעות מוצלח בפני קהל יהודי באירופה ובאמריקה הדרומית.

מלבד היותו ברוך כישרונות בשטח האמנותי : צילום, ציור ובייחוד ציור קריקטורות, שהיו לשם דבר, הוא ניחן גם בכישרון כתיבה. במכתב שכתב עמית אחרי סיום הלימודים למחנכו, חנוך, שליווה אותו במשך חמש שנים (מכיתה ח’ עד י”ב) הוא מכיר לו תודה. על היחסים המיוחדים והמורכבים בינו ובין מחנכו, מעיד המכתב שבו הוא משווה את יחסיהם ליחסי איש ושתיל. עמית מספר בו על איש שגידל וטיפח שתיל בעציץ, כדי שיצמח ויהיה לעץ ככל העצים. אולם השתיל מתמרד וצומח בצורה שונה מהמצופה. בסיומו של המכתב הוא  כותב “…זהו, הגיעה העת להוציא את השתיל מן העציץ ולשתלו מחוץ לבית באוויר הפתוח. עכשיו הכול בידי השתיל, אם ירצה יצמח כפי שרצה האיש ויהיה לעץ גדול שמספק עם שאר העצים חמצן לכל העולם, ואם לא ירצה יצמח כעץ נוי כמו שאר הצמחים, שאנשים מגדלים בעציצים. האיש כבר לא מחליט בשביל השתיל כיצד יצמח…אך אין ספק שטביעות אצבעותיו של האיש ניכרות בכל חלקיו של השתיל הבוגר וישפיעו עליו למשך כל שנות חייו”.

עמית היה עצמאי במעשיו, במחשבתו ובהשקפתו ובעל אופי השואף לשלמות, ולא ידע טעמו של כישלון. הוא הצליח בכל אשר עשה אף בלי מאמץ. הוא היה בחור נבון, שאפתן, מציאותי ומעשי.

עם סיום לימודיו התיכוניים מתגייס עמית לצה”ל באוגוסט 1993. הוא משובץ ליחידת של”ת בני ישיבות ולומד כשנה ושלושה חודשים בישיבת “מעלה גלבוע”, והוא בה בן המחזור הראשון. לצד השתתפות בסדרים ובשיעורים הכלליים, היה מחובשי בית המדרש ולמד באופן עצמאי את כל “מורה נבוכים” לרמב”ם, ואף זכה לחגוג את סיומו. בעת לימודיו לא הזניח את שאר עיסוקיו, והשתדל שחזרות הנגינה יתחילו בשעת לילה מאוחרת, כדי לא לפגוע בהשתתפותו בשיעורים. בייחוד היה עמית נושא להערצה מתמדת מצד ששת אחיו ואחיותיו. הוא הפליא את כולם בדרך שטיפל באחיו הקטנים, והיה תמיד נכון להושיט להם עזרה, לעודד ולהקשיב.

עמית עבר גיבוש וטירונות ולאחר מכן החל באימון מתקדם כלוחם חי”ר בסיירת גולני. בתקופת הטירונות היה כל העת מהמובילים שבחבורה.  מפקדיו וחבריו מספרים שהיה חייל מצטיין בצוות ובעל מוטיבציה גבוהה ביותר. היה אדם שקול,  חכם, אופטימי אהוד ומקובל בצוות. הוא התנדב לכל משימה, סייע רבות לחבריו ונחשב אחד החיילים הרציניים, האחראים והבולטים בצוות והביע את שביעות רצונו משירותו ביחידה. את קורס הקשר בבית-הספר לחי”ר סיים כחניך מצטיין.

עמית נפל בעת מילוי תפקידו ביום י”ח באדר ב’ תשנ”ה (19.3.1995). בן 19 היה בנפלו. עמית הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ עין הנצי”ב. הותיר אחריו הורים, ארבע אחיות טל, יעל, הדר ודפנה שלושה אחים יותם, אלעד ובנימין. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כותב הרמטכ”ל, רב אלוף אמנון ליפקין שחק: “…עמית תואר על-ידי מפקדיו כחייל אחראי, רציני, שאפתן, פיקח ובעל מוטיבציה לשירות. עמית נהג לסייע לחבריו בכל עת ולהתנדב לכל משימה, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד…”

במאמר תגובה “ה”עמית אלכסנדר” על הרמב”ם” שנכתב בעת לימודו בישיבה כותב עמית: “לסיכום, אם נקרא את השקפת הרמב”ם בהשגחה (פרק י”ז)… נוכל להבחין בשתי רמות בהשגחה: האחת, והיא הגבוהה יותר, זו ידיעת ה’ השלמה ומי שהגיע לדרגה זו, לא יכול לקרות לו שום דבר רע מפני שידיעת ה’ היא האושר האמיתי וכל מקרה רע ככל שיהיה, לא יהיה רע עבור אותו אדם… הרמה השנייה של ההשגחה היא עצם העובדה, שהעולם בנוי כך שכל מה שקורה לאדם, קורה כפי הראוי לו… ההתייחסות אם כך למאורעות העוברים עלינו, קשים ככל שיהיו צריכה להיות תכליתית והגיונית…”בני כיתתו הוציאו חוברת לזכרו.המשפחה ותזמורת “יליד העמק” הוציאו דיסק לזכרו. הדיסק כולל הקלטות בהן עמית עצמו מנגן.

 

 

מאמר לזכרו – אמא

לעמית, בני בכורי

בלידתך – הפכתני לשותפה עם בורא עולם, זכיתי!

בנגינתך – חממת נפשי והרעדת נימי ליבי, זכיתי!

בתבונתך – הפכתי להיות מעריצתך הגדולה , זכיתי!

בחיוכך – כל הגנותי התמוטטו, זכיתי!

במבט עיניך – קרובה, אוהבת, מבינה, זכיתי!

ובמותך – ?

געגוע אדיר וכאב אין קץ

ואתה איתי בכל רגע ועת,

ומה נותר לחוש ולמשש?

נגינתך בני, נגינתך.

זכיתי!

בבית בהשכבה של הקטנים,

במכונית בנסיעות לקרובים וטיולים,

או סתם כשמתחשק לנו לשיר.

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק.

וכשאנו טובלים בכאב וזכרונות

ממשיכה מנגינתך אותנו ללוות,

ומצוה היא לנו לשיר, לעלוז ולחיות.

שלך אמא

 

 

מאמר לזכרו – אחותו

חברי היקר שאבד ואיננו –

חברי היקר שאבד ואיננו, היה עץ קטן שאהבתי.

היה זה עץ יפה תואר, כמו עלם חביב.

כולם אמרו: “איזה יופי איזה מותק”, ואני לא שמחתי כל-כך, כי זה היה העץ שלי,

רק שלי לא של אף אחד.

ותדעו לכם שזה היה “עץ חירום”, שרק כשהייתי עצוב ומדוכא, הלכתי אליו.

יום אחד ראיתי העץ איננו.

אוי ואבוי! מה קרה? בכיתי, בכיתי, ולא ידעתי מה קרה.

ואז שמעתי בת קול שאמרה: “העץ אצלנו למעלה בשמים בגן עדן”.

ואז הבנתי מה קרה: העץ איננו.

העץ שלי לא יהיה יותר. בכיתי כל הזמן.

באותו מקום שעמד העץ, שתלתי שתיל חדש

לזכר העץ היקר לי שאבד ואיננו – חברי הטוב שהלך למעלה.

 

מאמר לזכרו – ידידה

כ’ אדר ב’ תשנ”ה

לילה טוב עמית

ולו לך כבר טוב עמית

אחרי הלילה שהמית

ואת הטוב המעיט

הלילה שהמיט

אסון.

לילה טוב עמית

היית טוב עמית

גם אור הבוקר לא יחשוף

את מה שהתעמעם בסוף

והשברים שנאסוף

כבר לא יהיו שלם

שוב לא יבנו עתיד

הן אין להם חולם

אז לילה טוב

עמית.

 

מאמר לזכרו – מפקד הצוות

עמית

עוד מעט וחלפו 4 שנים ועדיין מנקרת בראשי השאלה למה??

כבר בראיון הפתיחה אתך התרשמתי ממך כחייל רציני ואמיתי. לשאלתי למה דוקא גולני, ענית שיש לך בן דוד (נדב ז”ל) קצין בצנחנים ואתה רוצה ללכת בדרך עצמאית משלך.
זוכר אני איך באחת השבתות כשהצוות תפס את עמדות השמירה ב”בזק” סיירתי בין העמדות, וכשהתקרבתי לעמדתך ב”מגדל”, שמעתי שירי סעודה שלישית. נהניתי למשמע שירה זו. המתנתי במקומי מס’ דקות מחשש שמא אפריע לשירתך. משהתקרבתי שוחחנו על הטירונות, על החשש מטירונות היחידה, ועל רצונך להיות קשר מ”מ.
כשהגענו לטירונות היחידה בחרתי בך כקשר שלי, בשל הערכה כלפיך, הביטחון ביכולתך והרצון לבנות ולטפח אותך. לצערי זכיתי להכירך זמן מועט מדי ולא זכיתי לראותך מתקדם ומתפתח כמו שציפיתי. זכיתי להכיר את משפחתך וביחוד את הוריך, מהם למדתי והתחזקתי.

אזכור לעד