שרגא כהן ז”ל

קורות חיים:
נולד ביום כ”ו באדר תש”י (15.3.1950) ברמלה. הוריו, מניצולי השואה באירופה, עלו לארץ מצ’כוסלובקיה בשנת 1949 עם בתם הקטנה. עוד כשהיה בגן-הילדים התבלט במזגו הנוח ובחברותיות שבו. הוא למד בבית-הספר היסודי “ביאליק” שבחולון והמשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי ב”מקוה-ישראל”.
בתקופת לימודיו היה פעיל בגדנ”ע. סיים קורס מ”כים בשנת 1965. הצטיין בפעילות ספורטיבית והיה חבר בנבחרות בית-הספר בענפים שונים (כדורגל, אתלטיקה קלה וכו’). הוא היה חבר בועדת-התרבות ופעיל ביותר בחיי-החברה וביצירת ההוי ב”מקוה ישראל”.
תחביבו העיקרי היה האזנה למוסיקה מעל גבי תקליטים. הוא אהב את העבודה וביחוד את שני ענפי ההתמחות שבחר: מכניקה וגן עצי פרי. ביחוד התמחה במקצועו של אביו – שעבד שנים אחדות קודם לכן במקוה ישראל, בפלחה ובעבודה בטרקטור, האוירה הכפרית והשדות שמסביב הישרו עליו מיופיים וקשרו אותו למוסד בלב ונפש.
שרגא היה הגורם התוסס בחברת הנוער שבמקום. תמיד מוכן לתרום לכל פעילות חברתית ולעשות למען חבריו, מוריו ומדריכיו. בכל מקום שהיה הביא אתו רוח עליזה. רוח של ידידות ונועם. הוא היה בן המחזור ה-ט”ז שסיים את ביה”ס, ובהתקרב מועד סיום לימודיו השתוקק להתנדב לחיל-קרבי, ליחידה מובחרת.
שרגא גויס לצה”ל ביולי 1968 ולפי רצונו והחלטתו הצטרף לסיירת “גולני”. בשבת האחרונה לפני נפלו בא הביתה קורן מאושר ושמחה והראה להוריו ולידידיו את כנפי הסיירת שקיבל לאחר אימונים מפרכים.
ביום ט”ו בסיון תשכ”ט (1.6.1969) מצא את מותו בעת מילוי תפקידו ברמת-הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית-שאול.
מפקד יחידתו כתב במכתב-תנחומים להוריו: “שרגא זכה לשרת באחת היחידות המפוארות והקשות לשירות בצה”ל. מתנדב היה בנשמתו, כשאר חבריו-ליחידה ומילא את תפקידיו הרבים בהצלחה מתוך רוח טובה”.
“בשלושים” לנפלו הופיע עלון-התלמידים שב”מקוה ישראל”. (”רגבים”) שהוקדש כולו לזכר שרגא; הוריו הנציחו את שמו על-ידי רכישת ציוד למועדון שנפתח בבית-הספר החקלאי של מקוה ישראל, לזכר בנם, שהיה בוגר המוסד.

מסלול ניווט לזכרו – שומרון-גלבוע

מכתב לחבר

לבני!
זה זמן רב שאני מצפה ממך למכתב כדי שאדע את כתובתך החדשה. מכיון שלא קבלתי החלטתי לכתוב אליך הביתה בתקוה שהמכתב ימצא אותך שם.
בני, תאמין לי שאני כבר מת לפגישת מחזור ולראות את כל החברה. בפגישה הקודמת החלטנו שהמפגש הבא יהיה בשבועות. הלג כבר קרב ובא, אולם, ממני אין לצפות הרבה, ולא מפני שאני מתעצל כרגיל, אלא, אינני יכול. צפוי שלא אהיה בבית כחודש וחצי וזאת בגלל הקיץ וכל הכרוך בו. ואני מקוה שאתה מבין מה פירושו של קיץ בצבא. התחלנו להיות פעילים מאד… בימים כסדרם יש לנו נווטים, ניווטים ושוב ניווטים עד שהנשמה יוצאת ובימים אחרים יש פעילות מבצעית או כוננות…
טוב בני, אני חייב לגמור כי הזמן דוחק לי.
שלום ולהתראות
מחברך שרגא
נ.ב. לכל מי שאתה רואה מהחבר’ה מסור ד”ש ממני.

מפקד היחידה

להורי שרגא שלום
בטוח אני שאין בכוחן של מילים לנחם על האבידה. בנכם חברינו נפל אור ליום א’ ט”ו סיון תשכ”ט.
שרגא זכה לשרת באחת היחידות המפוארות והקשות לשרת בצה”ל. מתנדב היה בנשמתו כשאר חבריו ליחידה ומילא את תפקידיו הרבים בהצלחה ותוך כדי רוח טובה. מקובל ואהוד על חברים ומפקדים. עומדים אנו דום לזכרו של חבר ושותף פעיל שהלך מאיתנו.

מפקד היחידה

מאמר לזכרו – סבא

מרגע הגיעתנו ההודעה המרה, הוא ניצב לעיני ובת-צחוקו טרם סרה. אני רואה אותו בשומעו את המשימה וחיוכו מאיר. אני רואה אותו נפגע – וחיוכו מקל על המטפלים בו.
קשה לי לחשוב אחרת מאשר: גם בקברו זוהרת בת-צחוקו ואומרת: אמא, אבא, חברים: וכי יכולתי אחרת? האני צריך לדבר ולהסביר? הלא קיבלתי על עצמי את הדרך הזאת עד סופה? הביטו בי ועלי ויוקל לכם לקוות, להאמין ולעמוד גם מחר בכל הצפוי לנו. הביטו עלי ותאמינו…

סבא יצחק.